קבוצות דיאלוג בימי קורונה

הבידוד החברתי בימי הקורונה הציב בפנינו אתגר כפול – אנו מאמינים כי המשך השיח הבין תרבותי חשוב במיוחד, דווקא בימים של ניתוק חברתי, אך מצד שני – כיצד ניתן לקיים דיאלוג אפקטיבי, ללא מפגש פנים אל פנים? תיאוריית השינוי שלנו מבוססת על מפגש אנושי קרוב ובינאישי, בין משתתפים בסטאטוס זהה. המפגש ‘עין בעין’ הוא מרכיב חשוב ביצירת אמון, אמפתיה, ומסגרת בטוחה ומכילה לשיח הבין-תרבותי. על כן היינו סקפטיים לגבי האפשרות לקיים מפגש פורה בחלופות הטכנולוגיות. אולם כאשר הבנו שזה המצב, ושהמפגשים הפיזיים לא יתאפשרו לאורך זמן, מיהרנו ‘להחליף דיסקט’ ולחשוב – מהו התפקיד שלנו בימים אלו, ומה כן ניתן לעשות?

ניסיון ראשון במפגש כזה, קיימנו עם קבוצת הסטודנטים במיזם שאג’י באוניברסיטת בן גוריון. בימי הלימודים הסטודנטים הערבים והיהודים מתנדבים עם תלמידים יהודים וערבים בבתי הספר באום באטין ובבאר שבע, ונפגשים למפגשי דיאלוג בין הסטודנטים. בשל המצב לא נפגשנו למעשה מסוף הסמסטר הראשון, והשמחה להיפגש מחדש היתה גדולה.

‘במגבלות הז’אנר’ של הפגישה בזום, פתחנו בסבב פשוט של שיתוף – מה שלומכם, איפה אתם בימים אלו, מה אתם עושים ומה מעסיק אתכם?

השיתופים היו חשובים ומעניינים, ומפתיעים בפתיחות שלהם. החברים סיפרו לדוגמא על החוויה המורכבת של יציאה לחל”ת, דווקא ממקום של הזדהות עם המעסיק, שנאלץ לסגור בצער את העסק שהקים ולשלוח את העובדים לחופשה; על התחושה המשונה של מי שנישאר בבאר שבע ומרגישה שהעיר ריקה, לעומת כאלו שחזרו הביתה ונמצאים ב’חופשה משפחתית’ בבית ההורים, וגם על סיטואציה של בידוד ביתי בדירת שותפים, כשממש אי אפשר אפילו לצאת מן החדר.

המשתתפים חלקו גם בתחושות, החל מן הצער על ההפסקה ברצף של ההתנדבות והמפגשים, והרצון לשוב להיפגש וללמוד, וגם על הלחץ והחרדה שמשותפת לרבים, מן המצב הבריאותי וגם מן המצב החברתי והפוליטי בארץ.

שיתוף חשוב ומעניין ששיקף את המורכבות של השונות גם בתקופה זו, היה של אמיר ששיתף בקשיי הלימודים-מרחוק בפזורה הבדואית. כל הסטודנטים שותפים לקושי של למידה דרך המחשב, אבל בכפרים בנגב אין למעשה תשתית אינטרנט שמאפשרת השתתפות בשיחות וידאו בצורה רצופה. הסטודנטים הבדואים פנו לאוניברסיטה בנושא, והתשובה הראשונה שקיבלו היתה שתמיד ניתן לבוא ולהתחבר לשיעורים המקוונים בכיתות המחשבים באוניברסיטה.. החדשות הקצת יותר משמחות הן שבעקבות עצומה, שאליה הצטרפו גם חבריהם הסטודנטים היהודים, הנושא טופל יותר ברצינות לקראת פתרון טכנולוגי ראוי.

בהמשך למפגש המוצלח, שהפתיע אותנו לטובה באפקטיביות שלו, החלטנו לחזור ולקיים מפגשי דיאלוג וירטואליים בכל קבוצות הדיאלוג התהליכיות שלנו. למרות הקשיים והמגבלות שבמפגש המתווך, נוכחנו בצורך של המשתתפים לשוב ולהיפגש, לשמוע ולשתף, והופתענו מן היכולת לשתף בדברים חשובים שלא נזכה לשמוע במדיה, או בכל מקום אחר. 

ויש הרבה על מה לדבר. עוד שני שיתופים מן השטח, רק לדוגמא, מן המפגשים האחרונים –

בקבוצת ‘מדברים דוגרי’ במעונות הסטודנטים במכללת כנרת, הסטודנטים לא נמצאים ‘בבית’ שבמעונות כבר שבועיים, והגעגועים עזים.. במפגשים איתם שוחחנו על משאבי ההתמודדות האישיים והקהילתיים בזמן משבר – אילו דברים שאנחנו עושים עוזרים לנו בימים אלו? בהמשך השתכללנו בעבודה בזום, ובמפגש הבא התחלקנו לקבוצות קטנות שדנו במשאבי ההתמודדות בערוצים השונים, לפי מודל ‘גשר מאחד’ – גוף, שכל, רגש, מערכת אמונות, חברתי ודימיון. שאלנו את עצמנו – אילו משאבים קיימים בסביבה שלנו, בקהילות השונות, ואיך ניתן להתחבר, להתנדב ולעזור לקהילה בתקופה הזו?

בתכנית ‘תנופה להצלחה’ במכללה למנהל, עם משתתפים שיושבים בבית מקרית שמונה ועד באר שבע, שיתפנו בסיפורי מקרה אישיים, והתחלנו ללמוד איך ניתן לנתח אירועים בהקשר הרב-תרבותי. אילו נטיות תרבותיות משפיעות על האירוע? מהו ההקשר החברתי ואפילו הפוליטי, ואיך הצד הרגשי משפיע על ההתנהלות שלנו ושל אחרים במצבים בין-תרבותיים? 

אנו שמחים על ההזדמנות לאתגר את עצמנו ולמצוא את הדרך להמשיך במשימה שלנו גם בימים אלו ובתנאי הבידוד, אך מקווים שנוכל לשוב ולהיפגש עם כל הקבוצות והמשתתפים שלנו פנים אל פנים, ובקרוב.

סגירת תפריט

עיצוב ופיתוח: קבוצת מינוף

Made by: Minuf Digital

יש לכם שאלה?