בין חנוכה לכריסמס – חגי האור בראיה בין תרבותית

הסרט ‘נקמת הפטיש העברי’ נפתח בסצינה של ‘חנוכה – בעבר’ – מרדכי, הילד היהודי היחיד בביה”ס הציבורי בניו יורק, מקבל סביבון פלסטיק כמתנת חנוכה בעוד חבריו הגויים חוגגים את הכריסמס ומקבלים מתנות מפוארות. אחרי שסנטה קלאוס דורך על סביבון-הרש, הסרט עובר ל’חנוכה בהווה’ – 15 שנה מאוחר יותר, מרדכי מוכר בשם ‘הפטיש העברי’, גיבור על יהודי שנקרא להציל את המצב, כאשר בנו של סנטה (האמיתי) זומם לבטל את חג החנוכה.

סמיכות המועדים הבלתי-מקרית בין חג החנוכה היהודי לכריסמס ולראש השנה הנוצרי מזמנת את ההזדמנות לבחינה בין תרבותית של החגים הקרובים – על מאפייניהם הדומים והשונים, על הדילמות והקונפליקטים שהם מעוררים, ועל ההתמודדויות השונות עם דילמות אלו, בארץ ובעולם.
חוקר התרבות גירט הופסטד טוען כי לכל תרבות, כמאפיינת של זהות קבוצתית, ישנם ביטויים חיצוניים אשר נובעים כולם מתוך עולם ערכים משותף. דפוסים תרבותיים באים לידי ביטוי במגוון דרכים, שגם אותן ניתן לתאר באופן היררכי בשלוש רמות או שכבות:

  • סמלים – מילים, מחוות או עצמים הנושאים משמעות הרלוונטית רק במסגרת התרבותית בה הם מתקיימים. סמלים הם השכבה החיצונית והמוחשית ביותר של התרבות, ומאומצים באופן קל יחסית בין תרבות לתרבות.
  • גיבורים – דמויות אמיתיות או סיפוריות, מן ההווה או מן העבר, המגלמות מאפיינים הזוכים להערכה גבוהה באותה תרבות, ומהוות מודל להתנהגות.
  • ריטואלים – התנהגויות חברתיות “טקסיות” או סמליות באופיין, אשר בתוך התרבות בה הן מתקיימות נושאות משמעות משל עצמן

הערכים הם מערכת ההעדפות התרבותיות השוכנת בלב הדפוסים התרבותיים, מהם נובעים או נגזרים הביטויים החיצוניים, ועל כן מעניין לבחון ולהשוות בין אירועים תרבותיים בתרבויות השונות – לבחון את הסיפור ואת הגיבורים, את הסמלים והטקסים, על מנת להבין את המשותף והשונה שבינהם.

מהו הסיפור של חג החנוכה?

סיפור החנוכה מופיע בספרי המכבים, ספרים חיצוניים לתנ”ך אשר מספרים את סיפור המרד היהודי ביוונים, בשנת 167 לפנה”ס. בתקופת שלטונו של המלך הסלווקי אנטיוכוס הוטלו גזרות דתיות על היהודים, כולל איסור על המצוות היהודיות העיקריות כברית המילה, שמירת שבת וכשרות. המרד פרץ בכפר מודיעין, בהנהגת מתתיהו החשמונאי ובניו, ובשיאו נכבשה מחדש ירושלים, וטוהר בית המקדש – סמל להחזרת העצמאות העברית בארץ.

(קרדיט לצלמת: איילת איציק)

חנוכה הוא החג הראשון בשנה המגלם את הנרטיב החוזר בהמשך בחגי ישראל הבאים – עם ישראל כעם קטן ונרדף, המדוכא על ידי עמים זרים ועוינים, נלחם על קיומו ועצמאותו, ומנצח בסופו של דבר בזכות דבקותו בדתית ו/או בזכות התערבות אלוהית לטובתו. נרטיב זה חוזר בהמשך בחג הפורים (ממלכת פרס והמן הרשע) ובחג הפסח (גזרות פרעה ויציאת מצריים), וניתן לטעון שהוא גם הבסיס לנרטיב הציוני של יום העצמאות.

זהו אם כן נרטיב מרכזי ומבוסס בתרבות היהודית, גיבוריו המרכזיים הם החשמונאים גיבורי התהילה, וסמליו הם סמלי העצמאות המתחדשת, ובראשם מנורת המקדש . אולם, בדיקה של סמליו הנפוצים של החג בפועל, מספרים סיפור קצת שונה.

דרך אפשרית אחת לבדוק סמלים פופלריים למושגים יכולה לבדוק – אילו דימויים מקושרים למושגים אלו. בימינו ניתן להשתמש במחולל הקישורים הנפוץ בתבל – מנוע החיפוש של גוגל, כמובן – ולבדוק אילו תמונות מופיעות לדוגמא בחיפוש של המושג ‘חנוכה’. זוהי אולי איננה מתודה מדעית מדוייקת, אבל היא משקפת באופן מעניין את התרבות העכשווית. בחיפוש שכזה מסתבר כי רובן המוחלט של התמונות המופיעות בחיפוש זה הן תמונות של חנוכיות ונרות דולקים, וברכות ‘חג אורים שמח’.
החנוכיה איננה מופיעה בסיפור החנוכה, וגם נרות החלב או השעווה לא היו אמצעי המאור של מנורת המקדש. אלו הם סמלים מאוחרים יותר, שהתפתחו עם מסורות ומצוות החג, אך אינם משקפים את הנרטיב המקורי והמרכזי שלו. כיצד אם כן הפך חג החנוכה לחג האורים? ומהו בעצם הקשר בין הסיפור, הסמלים והערכים של חג החנוכה?

מהו הסיפור של חג הכריסמס?

כריסמס הוא כידוע חג המולד הנוצרי, והסיפור הבסיסי שלו הוא סיפור הולדתו של ישוע הנוצרי. חיפוש דומה במנוע חיפוש התמונות של גוגל של המושג ‘הולדת ישוע’ מעלה שלל מגוון של תמונות המתארות את מעמד המולד כפי שהוא מתואר בברית החדשה – הוריו של ישוע, מרים ויוסף, נאלצו לעלות מכפרם נצרת לבית לחם בשל מפקד האוכלוסין שעליו ציווה המלך הורדוס, אולם לא נמצא להם מקום לינה בעיר, וכך נולד ישוע התינוק באסם בו השתכנו. העדים ללידה היו שור וחמור  ובחלק מן התמונות גם כבשים וטלאים, וברבות מן התמונות מופיע גם הכוכב אשר זרח בשמי בית לחם בליל המולד.

(צייר: נאן פלפס, 1950)

הנרטיב של חג המולד מכיל את הערכים והאמונות הבסיסיים של הדת הנוצרית, ולפיהם הולדתו של ישוע מעידה על היותו המשיח, בהתאם לנבואות ולסמלים שונים שמקורם בתנ”ך הברית הישנה. מעבר להולדתו של ישוע למרים הבתולה, המולד מתקיים בבית לחם, עירו של דוד, עדות לו חיות האסם (כדי לקיים את הכתוב – ‘ידע שור קונהו וחמור אבוס אדוניו’), וגם הכוכב הזוהר מזכיר את נבואות הגאולה היהודיות.

חיפוש תחת המושג ‘כריסמס’ מספר שוב סיפור שונה לגמרי, ומעלה תמונות של עצי אשוח מוארים לתפארת בשלל אורות זוהרים, בעיקר בצבעי אדום וירוק, לעתים על רקע נופים מושלגים. אלו הם הסמלים המוכרים והמזוהים של החג, לצד דמותו של סנטה קלאוס, מרכבתו ומלוויו.

גם במקרה הזה, הקשר בין הנרטיב המרכזי של החג לבין הסמלים המרכזיים שלו הוא קלוש – ניתן לקשור את אורות האשוח לכוכב המולד, כפי שניתן לקשר את אורות החנוכה להדלקת מנורת המקדש, אבל בשני המקרים – זהו קישור משני, שאיננו מייצג את הסיפור המרכזי והמקורי.

מהי אם כן משמעותם של הסמלים הללו? והאם יש להם מכנה משותף?

הסמל הבסיסי המשותף לחנוכה ולכריסמס הוא כמובן האור, בביטויו השונים – אורות החנוכייה והנרות בחנוכה, ואורות עץ האשוח של חג המולד. האור הוא סמל אוניברסלי, ולמעשה הוא הסמל הראשון והמכונן בסיפור הבריאה – המיתוס המשותף לתרבות היהודית והנוצרית, ולתרבות המערבית בכלל – ‘ בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב;

אם כן, כבר הפסוק הראשון בספר התנ”ך מציג את הסמל, וגם את משמעותו: אור = טוב, חושך = רע. האור הוא הסמל המובהק של האלוהים ושל הטוב האלוהי, בפילוסופיה ובמיסטיקה היהודית לאורך הדורות, בדומה לדתות רבות נוספות במזרח ובמערב. בהתאם, חגי אור נחגגים מסביב לעולם, וכפי שכבר רמזנו – באופן לא מקרי כולם מצויינים באותה תקופה של השנה, באמצע החורף.

גם ההסבר למועד זה מופיע כבר במקורותינו, כמסופר בתלמוד הבבלי –
“…לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח’ ימים בתענית ובתפלה, כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים.
הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים.”

התלמוד מכיר בקשר שזיהו הקדמונים בהתמעטות  והתקצרות היום, ובקביעת מועד חג האור מספר ימים אחרי המועד שבו הימים שבים להאריך. הכתוב מציין את התארכות הימים בתקופת טבת, ואכן – חג החנוכה מתחיל לקראת סוף חודש כסלו, ונמשך עד הימים הראשונים של טבת. גם בהדלקת הנרות בנוסח בית הלל, לפיה בכל יום נוסף נר נוסף לחנוכייה, ניתן לראות הקבלה להתארכות היום והתחזקות האור לאחר היום הקצר ביותר. ובנצרות – היום הקצר ביותר בשנה חל ב-21 בדצמבר, ומכיוון שהתאריכים הנוצריים נקבעים על פי שנת השמש, חג המולד נחוג ארבעה ימים אחרי שהימים שבים להאריך יותר, ב-25 בדצמבר.

חנוכה וכריסמס מקבילים, אם כן, גם בכך ששניהם מציינים אירועים היסטוריים ונרטיבים דתיים, אך למעשה המוטיב המרכזי המשותף שלהם – חג האור – משמר מסורות קדומות הרבה יותר, הנובעות מאותם הסמלים והערכים הבסיסיים והמשותפים. בחג החנוכה מקושר האור למנורת המקדש, בעוד בכריסמס אין אפילו קישור ברור בין סיפור המולד לסמלי החג. עץ האשוח הוא ככל הנראה סמל קדום שמעיד על התקווה לשובו של האביב, במקביל להתארכות הימים, במיוחד באירופה המושלגת – עץ ירוק עד, שנותר כסמל להתחדשות הטבע, כאשר שאר העצים עומדים בשלכת, והקרקע מכוסה בשלג לבן ללא צמחיה ירוקה. זו הסיבה שסמלי החג המוכרים משקפים את הנוף הצפוני, כולל סנטה קלאוס במזחלת השלג  הרתומה לאיילי הצפון. גם צבעי חג הכריסמס – אדום וירוק – הם מקבילה להתחדשות האור, הלבלוב והפריחה של האביב, בניגוד לחושך וללובן השלג החורפי.

ומה בין חנוכה לכריסמס?

יחסי הגומלין בין החנוכה לכריסמס בימינו משקפים שתי מגמות תרבותיות, הבאות לידי ביטוי בקרב היהודים בארץ ובעולם – החשיפה והרצון להידמות ואולי אף להשתלב, מצד אחד, מול החשש מהטמעות והרצון לשמור על יחודיות תרבותית, מצד שני. אבל על הביטויים של המגמות הללו, הקונפליקטים והדילמות, וגם הפיתרונות  היצירתיים – בפעם הבאה.

סגירת תפריט

עיצוב ופיתוח: קבוצת מינוף

Made by: Minuf Digital

יש לכם שאלה?