שאג”י באר שבע – מודל ייחודי לשילוב התנדבות ודיאלוג

לכבוד סוף הסמסטר, הסתכלנו בעמותה על כל ההשגים שהגענו אליהם מתחילת השנה, ולא נשקר לכם – התמלאנו בתחושת גאווה מסויימת, גם בנו ובארגון הזה שהפך להיות ללא מעט אנשים בית ב-12 השנה האחרונות, אלא בעיקר בסטודנטים ובסטודנטיות שלוקחות חלק השנה בתכניות השונות שלנו ברחבי הארץ, ומצליחות לעשות תיקון מול אנשים זרים להם הבאים מקבוצות תרבותיות שהם אינם מכירים, ואולי אפילו כאלה אשר הם פחדו ממגע עימם קודם לכן. כל יום כמעט אנחנו נחשפות לסיפור אחר של סטונדט אחר, על הדרך שהוא עשה בתכנית ומחוצה לה, על הבנות שהוא הגיע אליהם ודרכי התמודדות שלו עם החברה שהשתנו בעקבות המפגש עם קבוצה אחרת, וכל סיפור כזה הוא כמו עוד דלק במנוע שלנו – להמשיך להיפגש, להפגיש, להכיר ולספר את הסיפורים של החברה הישראלית, כל הסיפורים, מכל הזוויות.

אכן, יש לנו הרבה גאווה בתכניות שלנו, אך כשעברנו על הפרסומים שלנו השנה גילינו שישנה תכנית אחת, מיוחדת, בדרום הארץ שלא נתנו לה חשיפה וסיקור ואין לזה סיבה מספקת. לכן החלטנו לספר לכם היום על התכנית המקסימה שלנו – תכנית שאג”י באר שבע.

מיזם שאג”י (שבט אחים גם יחד) נוסד בעקבות נאום השבטים של הנשיא רובי ריבלין ב-2015 על מנת לפעול ולאחות את השסעים בין ה’שבטים’ השונים בחברה הישראלית דרך תקשורת, הבנה הדדית ושיח מפרה לשינוי והבנה. תכנית שאג”י עובדת בשני מישורים – בין החברה היהודית החילונית לחברה החרדית, ובין יהודים לערבים. היום ניתן את הבמה לקבוצת הדיאלוג הערבי-יהודי בבאר שבע, בזכות החיבור המופלא שנוצר שם, שהרגשנו שמגיע לו התייחסות מיוחדת.

מדברים עם דפים

בענף של שאג”י העוסק במפגשי יהודים וערבים, מתקיימים מפגשי סטודנטים עם תלמידים, תחת הכותרת – ‘שפה כגשר לתקשורת’. במסגרת זאת מתקיימת תכנית שנתית של מפגשי למידת שפות הדדית, כאשר ברוב המרכזים מסייעים סטודנטים דוברי עברית לתלמידי תיכון וחטיבה ערבים-ישראלים בכיתות ט’-יא’ לתרגל את השפה העברית המדוברת ובחלקו השני של המפגש תלמידי התיכון מלמדים את הסטודנטים ערבית מדוברת. 

השותפות בבאר שבע היא המרכז הראשון בו פועלים במקביל גם סטודנטים מהחברה הערבית, המשולבים בכיתות לימוד במגמת ערבית ומתרגלים עם התלמידים היהודים ערבית מדוברת. הסטודנטים היהודים הולכים להתנדב בבית הספר ‘אום באטין’, שם הם עוזרים לתלמידים בשיעורי העברית, והתלמידים מלמדים אותם ערבית מדוברת, בעוד הסטודנטים דוברי הערבית מגיעים פעם בשבועיים לבית הספר מקיף א’ בבאר שבע ועוזרים לתלמידים בלימודי הערבית.

המודל ההדדי הזה מאפשר לקיים גם מפגשי דיאלוג בין הסטודנטים הערבים והיהודים, המשולבים עם הפעילות ההתנדבותית של הסטודנטים בבתי הספר, בשאיפה לייצר קהילת סטודנטים מעורבת.

הדס ברזילי ואמין חרדאן, המנחים של תוכנית הדיאלוג, שניהם בוגרי תכנית הדיאלוג שלנו במכללת בית ברל, העובדים כיום כמורים בנגב – אמין מלמד אנגלית בכפר ערערה, והדס מובילה פרויקטים חברתיים בביה”ס במיתר. הדס ואמין הם הבוגרים הראשונים שלנו שהשתלבו כמנחים מובילים בתכניות מבט, ואנחנו גאים בהם מאוד. 

שוחחנו איתם כדי לשמוע על החוויות שלהם מהקבוצה. ביקשנו מהם לדבר בלי פילטרים, על האתגרים, על החוויות שלהם בהנחיה, ועל הנושאים שמעסיקים את הקבוצה.

מה הרכב המשתתפים בקבוצה?

הדס: “יש לנו בקבוצה חברים מכל הארץ – גם דרוזים, גם נוצרים, גם מוסלמים וגם בדואים, וגם בחברה היהודים יש חבר’ה מכל הארץ, ברמת דתיות שונה. ההטרוגניות של הקבוצה מאוד מעניינת ומולידה שיח מורכב.”

איך מתנהלת השיחה בקבוצה? הפערים בין הקבוצות מורגשים בשיח?

הדס: “במידה רבה כן, מה שקרה בחדר שיקף בצורה מאוד מעניינת את יחסי הכח בחברה, קודם כל דיברו הגברים היהודים, אחר כך הנשים היהודיות, לאחר מכן הערבים ורוב הנשים הערביות לא דיברו בכלל, ואם כן, אז בעברית ולא בערבית, למרות שהמנחה היה מתרגם.
עוד לא הצלחנו לצאת מהמצב הזה, אבל העלנו את הנושא הזה מול הקבוצה ואנחנו תמיד מעודדים את הנשים הערביות לקחת חלק בדיון”.

ומה עם נושאי השיח? על מה מדברים?

הדס: “שיח הזהויות בקבוצה מאוד טעון. הם ישר נכנסים לקבוצות המקוריות. תהליך ההפשרה בקבוצות רב תרבותיות בדרך כלל מתקדם בצורה מאוד איטית, אבל הקבוצה הזאת צללה מאוד מהר לשאלות עמוקות ורציניות, תוך שאלה אם להתעסק בשיח פוליטי רחב או בחוויות אישיות של החברים בקבוצה.”
אמין מוסיף לדבריה: “תמיד יש להם נושאים חמים – אבל לעניין. אין הגבלות ולא רוקדים סביב קונפליקטים – הם שמים את האצבע על הדברים.”

הדס ממשיכה: “דיברנו על אפלייה במקומות עבודה, בשני מפגשים דיברנו על הקהילה הדרוזית, ועל שאלת הגיוס בצבא. אחד החבר’ה הדרוזים שירת בצבא עם אחד החבר’ה היהודים. דיברנו על האם גיוס לצבא של הקהילה הדרוזית נותנת להם כרטיס כניסה לחברה הישראלית או השתתפות בחובות ולא בזכויות בחברה. שאלנו האם הגיוס הדרוזי יוצר מעמדות בתוך החברה הערבית-ישראלית.”

מה המטרה שלכן בהנחייה?

הדס: “המטרות שלנו הן לייצר את הדיאלוג, את השיח הזה, לייצר היכרות, שדרכה נפחית את ההתנגדות, נשבור סטיגמות וסטריאוטיפים וניצור הבנה של הצד השני.”

אמין: “התוכנית מורכבת מסטודנטים שאכפת להם מהשינוי, והם באו למקום הנכון. הם התחילו ללמד את השפה שלהם לקהילה השונה כדי לייצר מרחב לשיתוף רעיונות, מחשבות ובעיות, ואפילו מכנה משותף לצרות המשותפות לכל בני אדם. הם שגרירי שינוי שיבוא עם הזמן. הם לא בונים על שינוי מיידי, הם התחילו לעבוד עם תלמידי בית ספר בתקווה לעתיד יותר טוב לדור הבא.”

“תראי אנחנו ממש אותו דבר, לשנינו יש עט!” – “אתה ממש צודק גם לי יש עט!”

דיברנו גם עם שני סטודנטים מהקבוצה, כדי לשמוע על החוויות שלהם מהתהליך הזה.
אמיר אבו כף, סטודנט ערבי בתכנית סיפר לנו:
“זו חוויה מדהימה ללמד את התלמידים ערבית, כי אני מרגיש שמה שאני מעביר להם הוא מעבר לשפה – אני מעביר להם דרך השפה תרבות שלמה. הם גם אוהבים לשאול אותי שאלות על התרבות, למשל על למה יש נשים ערביות שלובשות חיג’אב. משמח אותי שאני יכול לתווך להם את התרבות שלי, ואנחנו אפילו ממשיכים להיות בקשר מעבר לשיעורים ולכיתה.”

קארין חג’ג’, שהגיעה אלינו דרך קרן רוטשילד, גם שיתפה על החוויה החיובית שלה מהעבודה עם התלמידים:
“זו השנה השנייה שלי בתכנית, הגעתי דרך מלגה של שגרירות רוטשילד שם עבדתי עם תלמידים על מתמטיקה ואנגלית. השיח בקבוצה תמיד מאוד מעניין, וגם העבודה עם התלמידים מספקת ומהנה. אני כבר לא יכולה לחכות לסמסטר הבא.”

אנחנו מאוד גאים בתכנית שלנו בבאר שבע, ואנחנו שמחים שזכינו לספר לכם עליה לכבוד סוף הסמסטר.
נתראה בסמסטר הבא, כבר מתגעגעים.

סגירת תפריט

עיצוב ופיתוח: קבוצת מינוף

Made by: Minuf Digital

יש לכם שאלה?