סמינר סופשבוע בתכנית ההידברות – מכללת עזריאלי בירושלים

תכנית ההידברות במכללת עזריאלי בירושלים היא מיוחדת במינה, גם בין שלל תכניות הדיאלוג לסטודנטים שאנו זוכים להנחות בקמפוסים השונים. הסטודנטים הירושלמים, ערבים ויהודים, לומדים וחיים בתוך המציאות הפוליטית המורכבת והטעונה של העיר, והדיאלוג בקבוצה הוא מאתגר מאוד, אך בשל כך גם חשוב במיוחד.
זו השנה החמישית בה אנחנו פועלים בשותפות זו, והשנה לראשונה התאפשר לשלב במסגרת הקורס הסמסטריאלי גם סמינר של סופשבוע ארוך – תוספת נהדרת, שאפשרה גם מפגש עם השטח, וגם זמן איכות משותף נוסף ומשמעותי.

התחלנו את הסמינר בסיור בבית צפאפא, בהדרכתו של ערן צדקיהו.. סיירנו ברחובות השכונה הפלסטינית בדרום ירושלים, כדי לראות את החיים היומיומיים של התושבים בשכונה, ואף ביקרנו במסגד לקראת תפילת יום השישי. הסיור בשכונה פתח לנו הזדמנות להעלות שאלות מהותיות לגבי החיים בעיר ועל חוויותיהם המשותפות והשונות של הסטודנטים והסטודנטיות בתכנית.
עסקנו בתחושת הפחד בחוויית ההליכה בעיר – מה אני מרגיש כאשר אני נכנס לשכונה אשר מתגוררים בה אנשים שדתם או הלאום שלהם שונה משלי? האם הפחד הזה מוצדק? האם החוויה שונה לפלסטיני מוסלמי אשר נכנס לשכונה יהודית מאשר ליהודי שמסייר בשכונה פלסטינית?
בהמשך לכך, ולהסתכלות הביקורתית על השוני בין השכונות היהודיות לפלסטיניות הצלחנו אף לנגוע בשאלות חלוקתיות ולהצביע על הבדלים בתחזוקה ובהזנחה בין השכונות, ועוד. היה מרתק לשמוע את חוויותיהם של הסטודנטים, את ההבנה שלהם את המצב או לעתים את חוסר ההבנה שלהם את הצד השני.

בהמשך הסמינר, במלון בקיבוץ צובה,  נפגשנו לשיחה עם מוחמד מעמותת “כולנא” (‘כולנו’), אשר פועלת ליצירת מרחבים תרבותיים בלתי פורמליים משותפים לתושבי העיר הישראלים והפלסטיניים. הוא סיפר לנו על הפעילות המרגשת ועל איך דרך אירועים כמו שירה משותפת, אירועים מוזיקליים ואפילו אליפויות שש-בש הוא והחברים הנוספים בעמותה מנסים ומצליחים לקרב לבבות ולקדם הכרה וסובלנות אחד כלפי השנייה.
ניהלנו שיח פורה על ההשלכות של פעילות תרבותית משותפת, על הדברים הנהדרים אשר אפשר וניתן להשיג איתה, ועל מה היא לא מסוגלת לעשות ואיפה נדרשים כלים שמשלימים אותה.
לאחר השיחה שחררנו את המשתתפים להכנות לקראת השבת הנכנסת ולקראת ערב משותף שהם קיימו באופן עצמאי – זמן איכות בלתי מונחה וחשוב בפני עצמו.

את היום השני של הסמינר פתחנו בסיור בקיבוץ, ודיברנו על ההיסטוריה של התנועה הקיבוצית, על המפעלים החברתיים והתרבותיים הכבירים שהיא הרימה ולעומתם את חוסר ההצלחה (או הרצון) שלה בלהוביל לפעילות תרבותית משותפת בין יהודים לפלסטיניים.
דיברנו על הקיום של המובלעת התרבותית הזאת במרחק כה קטן מהעיר, על היתרונות של קיומה ועל המגרעות בפעילותה, דרך השאלה כיצד תושבי צובה מושפעים ומעצבים את הקיום המשותף או הנפרד בעיר ירושלים.
לאחר הסיור התיישבנו לשיחה עם מוחמד ג’ודה אשר הגיע אלינו מקלקיליה והנחה שיח מתקדם וחדשני לגבי ההשפעות הפסיכולוגיות השונות והמשתנות של השיח והמפגש הרב-תרבותי על המשתתפים בו. דיברנו על ההבדל בין המפגש של אדם מהתרבות ההגמונית ואדם שאינו מהתרבות ההגמונית על השניים – ועל ההשלכות של ההבנה את ההבדלים האלה.

עודה, אחת המשתתפות בתכנית, סיפרה לנו על חוויתה מהסמינר:
“היה לי מאוד כיף! למדתי הרבה דברים, על הדת היהודית ואפילו דברים שלא ידעתי על הדת המוסלמית. המפגש נתן לי הזדמנות לשאול על התפילה היהודית, שראיתי אנשים עושים כשעבדתי כמלצרית אבל אף פעם לא העזתי לשאול.”

אביתר, משתתף נוסף בתכנית, סיפר לנו על החשיבות של המפגש הבלתי פורמלי שהתרחש בערב שישי של הסמינר:
“בסמינר עצמו עלו שאלות נוקבות וקשות, אבל בזכות הערב המשותף בזמן החופשי דיברנו בלי פוליטיקה, בלי דת בלי כלום – ופשוט היה כיף. שום דבר לא התקרב לאימפקט של הדבר הזה על הקבוצה…”

הסמינר סוכם כתוספת חשובה ומשמעותית לתכנית, המון בזכות אור וגילי המובילות את התכנית במכללה, אשר התעקשו על שילוב הסמינר, איאד וביני – זוג המנחים המצויינים שהתגייסו למשימה, וכמובן בזכות המשתתפות והמשתתפים האמיצים, שמוכיחים שדיאלוג הוא אפשרי וחשוב, גם במקומות המורכבים ביותר!

סגירת תפריט

עיצוב ופיתוח: קבוצת מינוף

Made by: Minuf Digital

יש לכם שאלה?