אפליה עדתית

נתוני הזכאות לבגרות - מי אמר שאפליית המזרחים נעלמה?

תמיד יטענו נגדנו שאנחנו השד
אמירה נוספת על הפריבילגיות להן זוכות אוכלוסיות שונות, ביחס למוצאן האתני.
שוב פורסמו נתוני הזכאות לבגרות, וגם הפעם התכסו במילים "יישובים חזקים" ו"אוכלוסיות חלשות", העיקר שלא נגיד שהגזענות נגד מזרחים חיה ובועטת, מעיפה אותנו לתחתית החינוך, החברה והכלכלה.

אין זה מקרה שיישובים כמו שוהם, כוכב יאיר, קריית אונו ואחרים נמצאים בעלית הטבלה. קל לנחש מי הרוב שמרכיב יישובים אלה, ועל כן המתאם בין מוצאה האתני של האוכלוסייה לבין הפריבילגיות להן היא זוכה. ציבור גדול נעדר מהנתונים הללו, כמו שנעדר משאר נתוני המדינה – ציבור מזרחיות ומזרחים, שנותר שקוף גם בנתוני הלמ"ס משום שיש כאלה שרוצים להמשיך ולטעון שאולי פעם הייתה אפליה נגדנו, אבל היא נעלמה.

הגיעה העת לדרוש מכל אותם חוקרים ומבצעי סקרים – הבה נתחו את הפערים בין אשכנזים למזרחים, תגלו לאוכלוסייה כולה כי השד העדתי נותר ומתפרץ המשכית לא על ידנו כי אם על ידי מייסדי המדינה, ממשיכיהם, ולדאבוני גם על ידי אלה שכביכול או לא כביכול, פועלים מול הממשלה בשם ה"מחאה".

המאמר מאת שולה קשת באתר "העוקץ"

מי נדחה על-ידי חוק ועדות הקבלה?

עתירה נוספת נגד חוק ועדות הקבלה
את מי משרתת ועדת הקבלה בישובים הקהילתיים ואת מי היא מדירה?
כתבתו של  אורי סבח על נדחי ועדות הקבלה באתר "עתיד משגב". זוהי קבוצת אזרחים תושבי משגב, הפועלת נגד חוק ועדות הקבלה בישובים הקהילתיים.

מי מפחד מיגאל עדיקא? שחקן מזרחי מובטל והוא יודע למה.

חצי שנה שהשחקן יגאל עדיקא כבר מובטל והוא יודע בדיוק למה: תעשייה של אשכנזים.

פורסם בבלוג של שלומית ליר
הראיון עם השחקן יגאל עדיקא בעכבר העיר מעלה מחדש בגילוי הלב האמיץ שבו את סוגיית מקומה של הזהות המזרחית במרחב הציבורי הישראלי.  כאשר עדיקא מספר על תסריטים שמדירים שחקנים שאינם מתנכרים לזהות המזרחית שלהם הוא יודע על מה הוא מדבר. כתבתי על כך לא מעט מאמרים בבלוג זה (ראו למשל עוד סדרה אשכנזית בעצם?, מי יטפל במטפל? ועוד ועוד).

הראיון עם עדיקא מעלה סוגיות הקשורות לזהות, חופש הבחירה, דיכוי מול שחרור, והיכולת לכונן חיים עצמאיים במציאות הישראלית. המימזיס המעוות שבסדרות טלוויזיוניות סטריאוטיפיות שאינן מאפשרות לשחקנים מזרחים לשחק תפקידים משמעותיים ולהביא לידי ביטוי את ההווי ממנו הם מגיעים מעלה את השאלה עד כמה פרט או קבוצה מדוכאים יכולים להשתחרר מהתסריט החברתי המנמיך המולבש עליהם בכוח.

במקרה של החברה הישראלית ניתן להוסיף ולשאול כיצד ניתן להתמודד מול ייצוגים סטריאוטיפיים בינאריים של  מרכז מולבן (בזהות מערבית מדומיינת) אל מול שוליים כהים המושמים ללעג ולשכתב את התסריט הקולקטיבי באופן שיאפשר לזהות המזרחית להתקיים כסובייקט אל מול סובייקט במארג החברתי.

עדיקא איננו לבד בתובנות שהוא מעלה. לאחרונה יזמו מספר ארגונים חברתיים בהם מרכז תמורה, ממזרח שמש, והקשת הדמוקרטית בשיתוף עם פעילים מרכזיים בשדה כמו שירה אוחיון, אורטל בן דייל, יובל עברי, יורם בלומנקרנץ, אלי ברקת ועוד קמפיין לחלוקת צודקת של משאבים, תוך הפניית תשומת הלב הציבורית לתקציבים המזעריים המוקצים לתיאטראות, להקות ותזמורות "מזרחיות" ביחס לאלו ההגמוניות.

הפתרון הוא לא להכנע לתכתיבים התרבותיים המרדדים והסטריאוטיפיים, אלא ללחום על תקציבים ובעיקר להמשיך ליצור גם אם הדבר נחשב לתרבות אלטרנטיבית. עוד תסריטים, ספרים, מוזיקה עם עומק ונוכחות המביאה את המזרח-תיכוניות בקצב שלה, במבטא, ובעושר הבלתי נדלה. פעולה זו חשובה לא רק לשם מתן תפקיד לשחקן זה או אחר אלא כדי לייצר כאן חברה רב-תרבוית שוויונית יותר.

שייך לקטגוריה ראשית:

לך תצטיין! - רק 10% מהמרצים הבכירים באקדמיה הם מזרחים

מאת אדמית פרא

דוח OECD שקבע השבוע כי ישראל נסוגה בזמן שהעולם צועד קדימה, הזכיר לאדמית פרא כי רק 10% מכלל המרצים הבכירים באקדמיה (קרי דוקטורים עם קביעות במוסד אקדמי) הם מזרחים. מתוכם, אחוז אחד מייצג את הנשים המזרחיות. אם כך, איזה סיכוי יש לאישה מזרחית להגיע למעמד הנכבד הזה?

דוח OECD שקבע השבוע כי ישראל נסוגה בזמן שהעולם צועד קדימה, הזכיר לי שיחה עם אחד המרצים באוניברסיטה, שהפתיע אותי עם הנתון הבא: רק 10% מכלל המרצים הבכירים באקדמיה (קרי דוקטורים עם קביעות במוסד אקדמי) הם מזרחים. מתוכם, אחוז אחד מייצג את הנשים המזרחיות. אחוז אחד?? השתוממתי, אם כך, איזה סיכוי יש לאישה מזרחית להגיע למעמד הנכבד הזה? סיכוי של אחוז אחד, השיב לי המרצה, אשכנזי אגב, ומיד הוסיף ש"גם זה משהו" לנוכח המבט המיואש שלי.
אבל לא זה מה שהטריד את מנוחתו. איך זה, שאל מתוך סקרנות אמיתית, שבישראל 2010 אין ייצוג הולם של מזרחים באקדמיה? הרי דור שלם עבר כאן מוביליות חברתית, אז איפה הם?

אם ננסה לענות על השאלה הזאת ברצינות, ניתן להניח שתי הנחות בסיס:

1. המזרחים מעדיפים לדלג על האקדמיה ולבחור בעיסוקים אחרים.
2. המזרחים מגיעים לאקדמיה, אך עוזבים אותה לאחר התואר הראשון או השני. כלומר, לא מגיעים לדוקטורט ומשום כך אין להם ייצוג הולם בסגל הבכיר.
הרשו לי להדוף את הטענה הראשונה בעלת הניחוח הגזעני משהו, המניחה כי המזרחי מעדיף "לעשות כסף" על פני לימודים גבוהים, מפני שהתרבות ממנה הגיע מכוונת אותו מגיל צעיר לרדוף אחר הממון ולא אחר העשרת רוחו. טענה זאת אולי הייתה נכונה לפני ארבעים שנה, בשעה שהאקדמיה כללה ארבע אוניברסיטאות בלבד והמודעות להשכלה גבוהה הייתה עדיין בחיתוליה.

לא בדקתי את הנתונים, אבל אני בטוחה שאחוז המזרחים המסיים תואר ראשון גבוה בהרבה מ-10%, בייחוד לאור המכללות הרבות המעניקות היום תואר ראשון. זה מביא אותנו להנחה השנייה: המזרחים מגיעים לאקדמיה, אבל לא מגיעים לדוקטורט. רק אחוז קטן מהם ממשיך הלאה ואחוז עוד יותר קטן מתקבל לסגל הבכיר באוניברסיטה, אבל מה זה קטן, פצפון, ביחס לחבריהם האשכנזים המאכלסים את 90% האחרים.
מאיפה מגיע הפער הזה? מה נתקע שם בין התארים?

שייך לקטגוריה ראשית:

Subscribe to RSS - אפליה עדתית

שתף