ראיון עם ניצה קפלן מבית יגאל אלון בגינוסר - על "מפגשי האביב"

שייך לפרוייקט: 
סטודנטים ממכללת כנרת במפגש האביב בבית יגאל אלון

ניצה נמצאת בבית יגאל אלון מאז היווסדו כבר 30 שנה, כשיגאל אלון נפטר ניצה הייתה חברת קיבוץ גינוסר' ונבחרה להוביל ולנהל את הקמת בית יגאל אלון. שנים רבות היא ניהלה אותו ובשנים האחרונות היא מובילה בו מספר פרויקטים.
באתי לדבר איתה על פרויקט אחד ספציפי : "מפגשי האביב". ניצה מספרת שכאשר יגאל אלון קיים כל שנה את המפגש בגינוסר היו באים המון אנשים, "אבל אני, שהייתי מגיעה כל שנה, הייתי מאוכזבת שרק 10% הם יהודים, היהודים היו על פי רוב פונקציונרים והערבים באו להגיד שלום", היא מוסיפה, "אני לא בטוחה שזה מה שיגאל רצה, רוב הערבים שבאו הכירו אותו אישית. לדוגמא, כמעט כל שישי-שבת היו באים אליו הביתה, הרבה פעמים לא בשביל לבקש משהו, לא מפגש של תן וקח אלא מפגש חברי..."

"מה שבלט במפגשי האביב, שיגאל אלון עמד בשער הכניסה לחורשת גינוסר ולחץ את ידי כל אורח ואורח ובדרך כלל בתוספת כמה מילים. חוץ מהמפגש האישי עם יגאל כמעט לא היה, כיבוד מים קרים וקפה וקצת ברכות (יגאל ברך בערבית), היו מגיעים מעל 1000 איש, המפגשים נמשכו 25 שנה עד מותו. ב- 1980 מרכז ההסברה מטעם משרד ראש הממשלה ניסו להמשיך את המפגשים, אבל לא הצליחו."
"ליגאל היה חוש טבעי  לחברות, ליחסים פשוטים, לא בהכרח תן לי קח לי."

"כשהקימו את בית יגאל אלון, לנו היה ברור שצריך לנסות משהו בתחום היחסים בין היהודים לערבים, התחלנו עם מפגשי כיתות ומורים, לא היינו מרוצים, אחרי ארועי 2000 החלטנו שצריך לעשות משהו, ניסינו לחשוב על דרך אחרת - מפגש של עשייה ולא רק לדבר על, מפגש בדרך בלתי אמצעית, הלכנו לנושא היצירה המשותפת באמנות. בעצם יכולנו ללכת לכל כיוון אחר של עשייה. "
"היה חשוב לנו לשמור על העיקרון של חצי יהודים חצי ערבים, אבל לא רק ערבי יהודי, למשל כאשר היו ארועי האלימות במע'אר בין נוצרים לדרוזים, פנינו אליהם לבוא ולהפגש. עד היום אני חושבת שצריך להגיע לכל בי"ס, גם אלה שנחשבים "קשים" או "בעיתיים" המטרה להזיז אצל כל אחד משהו מהעמדות שלו. את אף פעם לא יודעת עם מי המפגש יצליח ולכן כל בית ספר ראוי...   
שיתוף פעולה של המורים, המחנכים הוא תנאי להצלחה, הרבה פעמים המורים מהססים ובסוף המפגש הם אומרים: "תרשמו אותנו לשנה הבאה". כמו הרבה למפגשים הללו קשה יותר לגייס יהודים....

איך מתנהל מפגש?
בדרך כלל  מדובר בכיתות ט' י' אבל כבר עבדנו עם כיתות ו' בהצלחה.
בהתחלה נפגשים  עם מנהלי בתי הספר בכל בית ספר לשכנע להשתתף. אחר כך פגישת מחנכים של שני בתי הספר השותפים.
פגישה ראשונה עם התלמידים היא חד-לאומית, הכנה למפגש בכתה.
פגישה שנייה ושלישית בבית יגאל אלון, פגישה רביעית וחמישית אירוח הדדי.
השנה תהיה השנה ה- 12 למפגשים ב- 2002-2005. בהתחלה נפגשו עם אומנים בוגרים יהודים וערבים ורק משנת 1996 תלמידים וסטודנטים. בשנתיים האחרונות השתתפו בכל שנה מעל 1000 תלמידים ו- 22 סטודנטים.
אנחנו משתדלים שזה יהיה מפגש של שכנים, והנה לדוגמא בעכו יש כבר קשר עצמאי בין בתי הספר. בכל שנה אנחנו מחפשים בתי ספר חדשים, דגשים חדשים, תמיד יש מה לשפר, לא משעמם.

ואיך עמותת מבט השתלבה בפרויקט?
חיפשתי קשר לסטודנטים במכללת עמק הירדן, היה לי מאד חשוב הקשר עם המכללה מהאזור.
בעבר עבדנו עם החוג לאמנות של המכללה וסטודנטים מעמותת איילים, וכשפניתי לפני שנתיים בכוונה לשתף סטודנטים מהמכללה דיקן הסטודנטים הציע את עמותת "מבט".
עד היום יש לי קשר עם חלק מהסטודנטים והם מסייעים בהדרכת המפגשים עם בתי הספר.
 
רועי הכבשים: על פעילות עמותת מבט במפגש האביב
סטודנטים משתתפי תוכנית מבט במכללת כנרת לקחו חלק ב''מפגש האביב'' המסורתי של בית יגאל אלון. יחד עם תלמידי תיכון ואמנים הם יצרו כאלף כבשים מעיסת ניר המתכתבות עם עבודתו של האמן מנשה קדישמן וכן פסיפס גדול סביב מוטיב המים.
ג'יאנה עתאמלה סטודנטית לחינוך ולמשאבי אנוש בת 21 ממכללת כנרת השתתפה בפרויקט וסיפרה לנו על חוויותיה:
''החלק הראשון היה מפגש היכרות ולמידה שהשתתפו בו גם סטודנטים יהודים וערבים ממכללת אורנים. האווירה הייתה מצוינת מהתחלה. הדריכו אותנו אמנים מאוד מוכשרים ואנשי צוות של בית אלון. הכרנו ולמדנו איך ליצור את הכבשים כדי שנוכל להדריך אחר-כך את בני הנוער.''
בשלב השני היו שלושה מפגשים של עבודה עם בני נוער יהודים וערבים מ-18 בתי ספר שונים בגליל. ''זאת הייתה חוויה חזקה ומרגשת לעבוד עם הילדים'',אומרת ג'יאנה. בהתחלה הסבירו המדריכים את הרציונל של יצירת הכבשים. תוך כדי עשייה והכרות עם תלמידים ממקומות אחרים הם יצרו כבשים וצבעו כל אחת מהן באופן ייחודי. ''רצינו להראות את המתח וגם את ההרמוניה שיכולים להתקיים בין פרט וקבוצה.''

עוד בנושא: סטודנטים ממכללת כנרת משתתפים במפגשי האביב.

לדברי ניצה קפלן, מנהלת מפגש האביב בבית יגאל אלון:
''הכבשים של קדישמן הן ביטוי לארץ ישראל, סמל להיסטוריה של המזרח התיכון וביטוי של הטבע דרך אמנות.''מבחינות רבות הן מטאפורה טובה לשיח יהודי-ערבי, מכוון ששתי הקבוצות קשורות לנופי הארץ והן חלק מההיסטוריה של המקום. יחד עם זאת היצירה מדגישה את הייחודיות של כל פרט בניגוד למצב של עדר שהפרטים נבלעים בו.
השלב האחרון היה של פעילות משותפת לסטודנטים וצוות האמנים והמנחים של בית יגאל אלון. במסגרת הזו שהו הסטודנטים בחורשה של קיבוץ גינוסר במשך ארבעה ימים ועסקו ביצירה משותפת של פסיפס ענק סביב מוטיב המים. ג'יאנה מספרת כי ''זו הייתה הזדמנות להעמיק את הקשר, כי נשארנו ללון במקום, בישלנו ארוחות ועבדנו יחד, כך שהיו המון שיחות ונוצרה קירבה גדולה.''

''מפגש האביב'' המחודש מתקיים בבית יגאל אלון מ-2002 ומתפתח בהתמדה. הכוונה הייתה לחדש מסורת קודמת שבה אירח יגאל אלון חברים יהודים וערבים מהגליל בקיבוץ גינוסר בכל אביב. לאחר המשבר של אירועי אוקטובר 2000 יזם בית יגאל אלון את חידוש המפגש במתכונת של יצירה משותפת ליהודים וערבים בהנחיה של סטודנטים ואמנים משתי הקהילות.
ביום שישי האחרון נערכה פתיחה חגיגית בה הוצגו היצירות לקהל הרחב.

תמונות מהפעילות

שתף