קורס מיוחד בחוג לאמנות באונ' חיפה: שפה זהות, תרבות – בין האישי לציבורי

שייך לפרוייקט: 

הקורס מתנהל זו השנה השניה באוניברסיטת חיפה, ומנחות  אותו אסנת בר אור ומנאר זועבי.

בשנה שעברה ראיינו את מנחות הקורס. ניתן לקרוא כאן.
 
בשיחה טלפונית עם אסנת בר אור, היא מספרת:
זהו קורס שנתי שהסתיים לפני כשבועיים, השיעור האחרון  היה  "שיעור פתוח" -  פתוח לקהל הרחב ובאמת הגיעו הורים, משפחה, חברים, מרצים, ושותפים לדרך.
הקורס הזמין סטודנטים מתחומי התאטרון ,מוסיקה ואמנות חזותית. אלה החוגים המרכיבים את ביה"ס לאמנות באוניברסיטת חיפה.
בחוג לאמנות יש כמחצית יהודים ומחצית ערבים, לקבוצה הגיעו 2/3 ערבים ו1/3 יהודים
או בלשונה של אסנת 2/3 דוברי ערבית ו1/3 דוברי עברית, ומבחינתה הקו המבחין הוא השפה.
בגלל זה היה חשוב שכל העת הערבית תהיה נוכחת ולגיטימית, דבר שלעיתים הקשה על דוברי העברית, מאחר שהיו קטעים ארוכים שהתנהלו בערבית ודוברי העברית נאלצו להמתין בסבלנות לתרגום.

לשאלתי למה הגיעו כ"כ הרבה ערבים השיבה  אסנת: "היתה לנו הזמנה מכילה."
מה זה "הזמנה מכילה?"
הזמנה שהיתה גם בעברית וגם בערבית, הזמנה שאפשרה להביא את הסיפור האישי והקולקטיבי והזמנה שהזמינה ללמוד באופנים חדשים.
הקורס היה מורכב ממספר תרגילים בנושאים שונים: סיפורים אישיים מכוננים, סיפורים קולקטיביים וסיפורי עם, ותרגיל בנושא קונפליקטים.

הקבוצה בנויה ממגוון זהויות של מוצא, שפות, מגדר ודת וכך נוצר מצב שחלק מהפרויקטים חצו זהויות. למשל 4 סטודנטיות עם מאפיינים שונים עסקו בדילמות שבין הרגש לחשיבה בקשר של בין נשים לגברים, סטודנטיות נוספות עסקו בתהליך ההתבגרות והפיכה של ילדה לנערה ולאישה.
שני סטודנטים שאספו סיפורי ילדוּת מפחידים  ששמעו עליהם מהוריהם וסביהם כמו ה"תאנה של לילא" לזכרה של בחורה שנרצחה, אחרי שנאמר עליה שקיימה קשר עם גבר כלשהוא.
שתי סטודנטיות ששוחחו על אבא שלהן במילים בודדות ואסוציאטיביות.

היה מנעד גדול של עבודות שרובן מתחום המיצג. זה קשור כמובן למספר הגדול של סטודנטים לתיאטרון שנכחו בסדנא, אבל ניתן גם להסביר זאת במונחים תיאורטיים: חוקרי תרבות ומגדר רבים מתייחסים היום לזהות, שמכוננת על ידי מבעים פרפורמטייבים ולשוניים במהלך תהליכי החיברות שלנו.
במילים אחרות, הזהות שלנו נבנית תוך ציטוט וחיקוי יומיומי של דפוסי התנהגות ודיבור שרכשנו ואנחנו ממשיכים לרכוש מהחברה שבקרבה אנו חיים. וכך מופע העצמי היומיומי שלנו הוא פרפורמטיבי וניתן ללמוד אותו תוך יצירה ושיחה במיצגים של הסטודנטים.

בקיצור, הסדנא הופכת למעבדת מחקר של תהליכי כינון הזהות שלנו תוך דיאלוג ביקורתי  ותוך הכרות עם פרקטיקות התנהגותיות שלנו ושל זולתנו.
בעקבות עבודת הקבוצה נוצרה אינטימיות עמוקה, הסטודנטים הרגישו נוח לדבר ולהיפתח, התיידדו, התחברו, כפי שהם מעידים באופן מעמיק יותר מכפי שקרה להם בקורסים אחרים.
 
ואם היית צריכה לעשות קורס המשך למי שהשתתף כבר בקורס שלכן, מה היית רוצה ללמד?
התשובה כבר היתה מוכנה וכבר הוצעה לחוג: אמנות ואקטיביזם.

אינשאללה

ראיינה: חדוה ליבנת
 

שתף