"מי שרוצה לדעת את העם האחר, הוא צריך ללמוד את שפתו"

"נקודת מבט " סדנה רב דורית ורב תרבותית בעכו באמצעות צילום.
 
לסדנא הורים רבים :
המרכז היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה .
הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה.
 הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו.
 מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה.
 ועמותת מבט .
 
המשתתפים -  יהודים וערבים תושבי עכו, נערים ונערות, גברים ונשים מבוגרים נפגשו בכל יום ד'  בהנחיה משותפת של  מנאר חמדאן ולייקי סבן.
המיוחד בסדנא היה הצילום ככלי עבודה משותף במרחב עכו .
המשתתפים למדו את שפת הצילום, ובאמצעותה התנהל השיח והוא נע בשני צירים:  בין-תרבותי  ובין-דורי.  ברגע שלשיח יש יותר מציר אחד הוא נהפך מורכב יותר, ואת התוצאות ניתן לראות בתערוכה שנפתחה  ב-23.6.2014 במתנס הסאריה בעכו העתיקה.

ראיינתי את מונירה, ילידת 1938רווקה מעכו על הפרויקט, ומכיוון שחלק מהסדנא היה גם התחברות  לעולם הפנימי, ובגלל שסיפורם של אנשים תמיד מעניין אותי, ובעיקר בגלל שמונירה יודעת לספר, אז דיברנו  לא רק על הקבוצה אלא גם על חייה.

הנה סיפורה של מונירה:
ב-1948 ברחנו ללבנון ושהינו שם שנתיים. יכולנו לחזור רק בגלל שאבא שלנו לא בא איתנו, הוא אמר שהוא מעדיף למות תחת העץ ולא להיות פליט. היתה לו טחנת קמח והוא המשיך לעבוד בה, וכשחזרנו ב1950 הוא שכר לנו בית בתוך העיר העתיקה ואסור היה לנו לצאת אל מחוץ לעיר העתיקה (בגלל תקופת המשטר הצבאי).
לפני 1948 הבית שלנו היה מחוץ לחומות אבל הוא עבר ליהודים, את הבית של סבתא שנפטרה בלבנון עמידר מכרו למשפחה ערבית אחרת, "היהודים בשבילי היו מפחידים כל פעם שנכנסתי לחנות שאלתי את המוכר:  "אתה מדבר ערבית?" אם הוא לא דיבר ערבית הייתי יוצאת מהחנות, אפילו מלבנון לא רציתי לחזור, פחדתי.
אבא שלי תפס אותי ואמר לי: "מי שרוצה לדעת את העם האחר, הוא צריך ללמוד את שפתו".
עברית למדתי לאט לאט,  אבל בית ספר לא סיימתי. בלבנון למדתי רק שנה מתוך השנתיים וכשחזרתי לישראל עשו לי מבחן ואמרו לי ללכת לכיתה ג', למרות שהייתי כבר בת 12, אני לא זוכרת מתי עזבתי  את בית הספר, אולי בת 14 אולי לפני.
הפכתי להיות עוזרת גננת, ואח"כ הייתי תופרת, ואז אמא שלי חלתה וטפלתי בה והחלפתי אותה בעבודתה, היא עזרה לאח שלי שהייתה לו מסעדה ועשתה לו קובה, אז גם אני עשיתי לו קובה.. כך כמה שנים ואז עם האוכל בא התיאבון,  וכבר יותר מעשר שנים אני מבשלת בבית לאנשים מכל האזור. הם באים ולוקחים ואני מרוצה, מי שמכיר יודע  יש "מטבח מונירה".

והסדנא והמפגש - איך היה? היו לך הפתעות?
מאד נהניתי מהמפגש, היא מספרת, אבל הופתעתי לגבי הקשר של היהודים עם משפחותיהם. לי יש משפחה בכל העולם - אחות באבו דאבי, אחות בארה"ב, משפחה בירדן, באמירויות, בלבנון, בדנמרק.
כל שנה אני נוסעת להיפגש עם מישהו מהמשפחה, ואם חס וחלילה אני לא משוחחת עם אחת מאחיותי  בארה"ב ובאבו דאבי פעם בשבועיים הלב שלי מתפוצץ .
ואצלכם פחות קשורים למשפחה, שאלתי את הנשים היהודיות בקבוצה למה זה ככה ואחת מהן אמרה לי: "כי אנחנו רחוקים אחד מהשני" אמרתי לה, גם אצלנו רחוקים אבל הקשר הוא אחר."

ואיזו תמונה בחרת לצלם?
"את הבית של סבתא שנפטרה בלבנון. היא בקשה שעצמותיה יקברו בעכו ולא הצלחנו להביאן, והבית נמכר למשפחה ערביה, שפעם נכנסתי אליה לבית והדמעות פרצו לי .
את הצילום הפעם עשיתי רק מבחוץ לא מבפנים".
כדי לראות את הצילום של מונירה, אפשר לבוא למתנס הסראיה בעכו העתיקה.

אפשר גם לראות את כל צילומי התערוכה וגם סיפורי המשתתפים - בכתבה הזו


 

כשהגעתי לפתיחת התערוכה עצמה במתנ"ס אל סראיה בעכו, היה שקט. אנשים בקבוצות קטנות התגודדו סביב התמונות, ושוחחו בינם לבין עצמם, אנשים מבחוץ עם היוצרים המקומיים, שהמבוגר בינהם היה בן 88 וצעירת היוצרות בת עשרה. הצילום היה תרוץ לקשר ולשיח, והשיח היה שיח של מכרים, שכאילו אמרו בכך אין עניין מיוחד , נפגשנו, שוחחנו, שיתפנו , צילמנו ועכשיו אנחנו מציגים.
נורמאליות.
תענוג

בתמונה למעלה: סלאבה, שאינו מדבר עברית, עם מונירה בסדנא

עוד מידע על הסדנא - בקישור הזה.

"נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית באמצעות צילום. - See more at: http://www.mabat.org/%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D...
"נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית באמצעות צילום. - See more at: http://www.mabat.org/%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D...

תגיות:

שתף