סדנאות ופעילויות

"נקודת מבט"
סדנא רב דורית בין תרבותית  באמצעות צילום.  מפגש אנושי בין  אישי ששובר סטראוטיפיים.

הסדנא יצאה לדרך  בתחילת מרץ והסתיימה בתערוכה בסוף יוני.  הסדנא ייחודית והיא תוצר של עבודה משותפת,  של המרכז היהודי ערבי והפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה, הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו , של מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה ושל עמותת מבט. המשתתפים  יהודים וערבים, תושבי עכו, נערים  ונערות, גברים ונשים מבוגרים נפגשו  בכל יום ד'  בהנחיה משותפת של  מנחה ערביה ויהודייה למפגש דאלוגי באמצעות  צילומים  - ייחודה של הסדנא  שהשפה המדוברת במרחב היא  באמצעות תמונות מהמרחב העירוני בעכו ומעולמם של המשתתפים.

המשתתפים למדו את השפה הצילומית  ובאמצעותה  התנהל השיח והוא נע בשני צירים  בין התרבותי  והבין דורי.  הגילוי הפרשני של  הדעות, העמדות  ותפישות העולם  עמדו במרכז.  זה שהצלם בחר להביא בהקשר של  הנושאים השונים שבהם עסקנו,  אל  מעגלי זהות והשייכות,  ההקשרים בין הזהות  האישית  והתרבותית.
 

מונירה אבו חמיד - לחצו כאן לראיון עם מונירה
בת 76 נולדתי בעכו ואני מאוד אוהבת את העיר. יש לי משפחה בכל העולם אני נוסעת הרבה אבל כל הזמן מתגעגעת וחוזרת לבית שלי-עכו.
המפגשים היו משמעותיים בשבילי, היו חוויות מעניינות גם עם המבוגרים היהודים וגם עם הצעירים. צילמתי המון את העיר העתיקה, בתים, חומות, החמאם השעבי, והתמונה הכי שאהבתי היא התמונה של הבית של סבתא שנפטרה בלבנון. היא ביקשה שעצמותיה יקברו בעכו ולא הצלחנו להביא אותה.

منيرة ابو حميد
76 عام وُلدت في عكا وأحبها جدا. يوجد لدي اقارب في كل العالم وأسافر كثيرا ولكن دائما اشتاق وارجع الى بيتي-عكا.
اللقاءات كانت هامة بالنسبة لي . كانت تجارب شيقة ومثيرة مع اليهود الكبار في السن والشباب.
صورتُ البلد القديمة, البيوت, السور, الحمام الشعبي. واكثر صورة أحبتتها كانت صورة بيت جدتي التي توفت في لبنان وطلبت ان تُدفن في عكا وللأسف لم يكن لها ذلك.

מחמוד בירומי

בן 73 חי בעכו מ- 1948. נולדתי בחיפה והגעתי לעכו בגיל 6. תחילתם של החיים בעכו היו בטרגדיה. האנשים, העיר והאווירה אפשרו לי להתפתח ולהיות איש רודף שלום ובוחר בדיאלוג.
הקבוצה החזירה אותי לאהבת נעורי – הצילום.
محمود بيرومي
73 عام يسكن في مدينة عكا منذ سنة 1948. وُلدت في حيفا وجئت الى عكا في جيل 6. حياتي في عكا كانت تراجيديا. الناس, البلدة والأجواء اتاحوا لي النمو والتطور  لأصبح رجل مسالم يختار الحوار.
المجموعه ارجعتني الى هوايتي-التصوير


אדגר שירממדוב
בן 16 , תלמיד תיכון טכנולוגי, נולדתי בעכו.
עכו היא קודם כל ים. אני מבלה הרבה בים, המים והמרחב גורמים לי תמיד שמחה. אני אוהב שהיא עיר מעורבת יש לי הרבה חברים ערבים. התרבות והאוכל הערבי מושכים אותי.
המפגש עם הזקנים היה לי חדש – אף פעם לא ישבתי בקבוצה עם זקנים והקשבתי לסיפורים ההיסטוריים שלהם. זה חשף אותי להרבה מידע..
ادغر شيرممدوف
16 سنة, طالب في المدرسة الثانوية التكنولوجية وُلدت في عكا.
عكا في الاول هي البحر. انا اقضي الكثير من وقتي في البحر. احب ان المدينة مختلطة وعندي الكثير من الاصدقاء العرب. الحضارة والثقافة العربية تجذبني.
اللقاء مع الكبار في السن كان جديدا بالنسبة لي, لم اجلس من قبل مع مجموعة كهذه واستمعت لقصصهم  التاريخيه.

אנט בן שלוש
אני בת 71 ואני בעכו מאז שעליתי ממקנס. אני גרה ליד הים וערב ערב אני מסתכלת בשקיעה.
פעם הראשונה שאני מצלמת . קניתי מצלמה והתחלתי לצלם בקבוצה. מאד ריגש אותי כשאדגר עזר לי בפעם הראשונה לצלם . התמונה הראשונה שצילמתי בחיים היא של השקיעה.
آنيت بن شلوش
ابلغ من العمر 71 عام وانا في عكا منذ ان جئت من مكناس. اسكن بجانب البحر وعند المساء انظر الى الغروب.
هذه اول مره اصور . اشتريت الكاميرا وبدأت التصوير في المجموعة. تأثرت جدا عندما ساعدني ادغر في المرة الاولى. الصورة الاولى التي أخذتها كانت للغروب.

סלאבה קורפקו
בן 71,  נולדתי באוקראינה ועליתי לארץ ב2001. אני חי עם אשתי באושר בדיור מוגן 55+.
אני לא מדבר עברית אבל מבין הכל. ותודה לבת אל שכל הזמן עזרה לי להסביר את הצילומים שלי ושל החברים.
سلافا كورفكو
71 عام, وُلدت في اوكرانيا وجئت الى البلاد سنة 2001. اسكن مع زوجتي في المساكن المحمية.
لا أتحدث العبرية ولكنني افهم كل شيء. شكرا لبت ئيل  التي ساعدتني في تفسير الصور.
 

בת אל
בת 16 תלמידת תיכון בבי"ס קשת
תכשיטנית
بت ئيل
16 عام طالبة في المدرسة الثانوية  كيشت
صائغه

רינה לוי.
בת 75 , אמנית בנשמתי , חיה בעכו משנת 1973. הגעתי מבואנוס איירס, מרכז תרבותי ועירוני מפותח ולמרות זאת התאהבתי בעיר.
עכו בשבילי היא מקום של אהבה, ים, אויר טוב ואנשים.
הקבוצה הייתה לי מאוד חשובה,  ובמיוחד השיחות האינטימיות, כשעלו הסיפורים האישיים.
رينا ليفي
75 عام, فنانه اسكن في مدينة عكا منذ سنة 1973. جئت من بوينس آيرس- مركز ثقافي وحضاري متطور وبالرغم من ذلك احببت المدينة.
عكا بالنسبة لي هي مكان فيه حُب, بحر هواء مُنعش, وناس. المجموعه كانت مهمة بالنسبة لي وخاصة عندما سردوا قصصهم الشخصية.

ניקי אגייב
בן 16 , הגעתי לעכו בגיל 3. אני זוכר את המעבר כשנים שמחות. אני אוהב את עכו – עיר קטנה, עם ים ומקומות בילוי וחברים. אני אוהב להסתובב ברחבי העיר. המפגש עם החברים המבוגרים בקבוצה היה לי מאוד מעניין במיוחד הסיפורים ההיסטוריים של החוויות הקשות שלהם מהמלחמות.
نيكي اجييب
16 سنة, جئت الى عكا وأنا في الثالثة من عمري.
أحبُ عكا-مدينة صغيرة يوجد فيها بحر وأماكن للترفيه وأصحاب. أحب التجول في البلده.
اللقاء مع الكبار في السن في المجموعة كان ممتع ومثير للاهتمام وخاصة الحكايات حول تجاربهم الصعبة  في الحروب.
 

עליזה לוי
הגעתי לעכו ממרוקו כילדה. עכו בשבילי היא בית. הדימוי הציבורי של עכו חשוב לי. יש בעכו – ובמיוחד בעיר העתיקה – נופים קסומים החבויים מן העין. חשוב לי להראות אותם.
כשיצאנו לסיור לצלם בעיר העתיקה ,עם מונירה ומנאר כמדריכות, התגלה לי עולם נסתר – ממליצה לכם לראות.
عليزا ليفي
وصلت الى عكا من المغرب عندما كنت طفلة. عكا بالنسبة لي هي بيتي. الصورة العامة  لعكا مهمة بالنسبة لي. يوجد في عكا وبالأخص في البلد القديمة- مناظر ساحرة غير ظاهرة للعين.
عندما خرجنا لجولة تصوير في عكا القديمة مع منيرة وأمل اكتشفت عالم آخر- انصحكم برؤيته.

 
ראובן מיצ'ניק
בן 88, נולדתי בסרביה ועליתי לארץ ב1992. אני חי עם אשתי בשמחה ובאושר בדיור מוגן 55+. בשבילי ההיכרות עם האנשים חשובה מאד. האנשים היו חכמים ותרבותיים, למדתי הרבה על עכו ותרבותה העתיקה. המפגש עם הצעירים היה חשוב לי מאד. הגלאים השונים בקבוצה – זה תרם לי מאד.
رؤوفين ميتسنيك
88 عام, وُلدت في صربيا وجئت الى البلاد سنة 1992. اعيش بسعادة مع زوجتي في المساكن المحمية. بالنسبة لي التعرف على ناس جدد مهم جدا. افراد المجموعه كانوا اذكياء ومثقفين , تعلمت الكثير عن عكا وعن حضارتها القديمة. اللقاء مع الشباب والاختلاف بالأعمار كان مهم.


 

תערוכת הצילומים "נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית בעכו

"נקודת מבט"
סדנא רב דורית בין תרבותית  באמצעות צילום.  מפגש אנושי בין  אישי ששובר סטראוטיפיים.

"נקודת מבט " סדנה רב דורית ורב תרבותית בעכו באמצעות צילום.
 
לסדנא הורים רבים :
המרכז היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה .
הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה.
 הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו.
 מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה.
 ועמותת מבט .
 
המשתתפים -  יהודים וערבים תושבי עכו, נערים ונערות, גברים ונשים מבוגרים נפגשו בכל יום ד'  בהנחיה משותפת של  מנאר חמדאן ולייקי סבן.
המיוחד בסדנא היה הצילום ככלי עבודה משותף במרחב עכו .
המשתתפים למדו את שפת הצילום, ובאמצעותה התנהל השיח והוא נע בשני צירים:  בין-תרבותי  ובין-דורי.  ברגע שלשיח יש יותר מציר אחד הוא נהפך מורכב יותר, ואת התוצאות ניתן לראות בתערוכה שנפתחה  ב-23.6.2014 במתנס הסאריה בעכו העתיקה.

ראיינתי את מונירה, ילידת 1938רווקה מעכו על הפרויקט, ומכיוון שחלק מהסדנא היה גם התחברות  לעולם הפנימי, ובגלל שסיפורם של אנשים תמיד מעניין אותי, ובעיקר בגלל שמונירה יודעת לספר, אז דיברנו  לא רק על הקבוצה אלא גם על חייה.

הנה סיפורה של מונירה:
ב-1948 ברחנו ללבנון ושהינו שם שנתיים. יכולנו לחזור רק בגלל שאבא שלנו לא בא איתנו, הוא אמר שהוא מעדיף למות תחת העץ ולא להיות פליט. היתה לו טחנת קמח והוא המשיך לעבוד בה, וכשחזרנו ב1950 הוא שכר לנו בית בתוך העיר העתיקה ואסור היה לנו לצאת אל מחוץ לעיר העתיקה (בגלל תקופת המשטר הצבאי).
לפני 1948 הבית שלנו היה מחוץ לחומות אבל הוא עבר ליהודים, את הבית של סבתא שנפטרה בלבנון עמידר מכרו למשפחה ערבית אחרת, "היהודים בשבילי היו מפחידים כל פעם שנכנסתי לחנות שאלתי את המוכר:  "אתה מדבר ערבית?" אם הוא לא דיבר ערבית הייתי יוצאת מהחנות, אפילו מלבנון לא רציתי לחזור, פחדתי.
אבא שלי תפס אותי ואמר לי: "מי שרוצה לדעת את העם האחר, הוא צריך ללמוד את שפתו".
עברית למדתי לאט לאט,  אבל בית ספר לא סיימתי. בלבנון למדתי רק שנה מתוך השנתיים וכשחזרתי לישראל עשו לי מבחן ואמרו לי ללכת לכיתה ג', למרות שהייתי כבר בת 12, אני לא זוכרת מתי עזבתי  את בית הספר, אולי בת 14 אולי לפני.
הפכתי להיות עוזרת גננת, ואח"כ הייתי תופרת, ואז אמא שלי חלתה וטפלתי בה והחלפתי אותה בעבודתה, היא עזרה לאח שלי שהייתה לו מסעדה ועשתה לו קובה, אז גם אני עשיתי לו קובה.. כך כמה שנים ואז עם האוכל בא התיאבון,  וכבר יותר מעשר שנים אני מבשלת בבית לאנשים מכל האזור. הם באים ולוקחים ואני מרוצה, מי שמכיר יודע  יש "מטבח מונירה".

והסדנא והמפגש - איך היה? היו לך הפתעות?
מאד נהניתי מהמפגש, היא מספרת, אבל הופתעתי לגבי הקשר של היהודים עם משפחותיהם. לי יש משפחה בכל העולם - אחות באבו דאבי, אחות בארה"ב, משפחה בירדן, באמירויות, בלבנון, בדנמרק.
כל שנה אני נוסעת להיפגש עם מישהו מהמשפחה, ואם חס וחלילה אני לא משוחחת עם אחת מאחיותי  בארה"ב ובאבו דאבי פעם בשבועיים הלב שלי מתפוצץ .
ואצלכם פחות קשורים למשפחה, שאלתי את הנשים היהודיות בקבוצה למה זה ככה ואחת מהן אמרה לי: "כי אנחנו רחוקים אחד מהשני" אמרתי לה, גם אצלנו רחוקים אבל הקשר הוא אחר."

ואיזו תמונה בחרת לצלם?
"את הבית של סבתא שנפטרה בלבנון. היא בקשה שעצמותיה יקברו בעכו ולא הצלחנו להביאן, והבית נמכר למשפחה ערביה, שפעם נכנסתי אליה לבית והדמעות פרצו לי .
את הצילום הפעם עשיתי רק מבחוץ לא מבפנים".
כדי לראות את הצילום של מונירה, אפשר לבוא למתנס הסראיה בעכו העתיקה.

אפשר גם לראות את כל צילומי התערוכה וגם סיפורי המשתתפים - בכתבה הזו


 

כשהגעתי לפתיחת התערוכה עצמה במתנ"ס אל סראיה בעכו, היה שקט. אנשים בקבוצות קטנות התגודדו סביב התמונות, ושוחחו בינם לבין עצמם, אנשים מבחוץ עם היוצרים המקומיים, שהמבוגר בינהם היה בן 88 וצעירת היוצרות בת עשרה. הצילום היה תרוץ לקשר ולשיח, והשיח היה שיח של מכרים, שכאילו אמרו בכך אין עניין מיוחד , נפגשנו, שוחחנו, שיתפנו , צילמנו ועכשיו אנחנו מציגים.
נורמאליות.
תענוג

בתמונה למעלה: סלאבה, שאינו מדבר עברית, עם מונירה בסדנא

עוד מידע על הסדנא - בקישור הזה.

"נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית באמצעות צילום. - See more at: http://www.mabat.org/%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D...
"נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית באמצעות צילום. - See more at: http://www.mabat.org/%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D...

"מי שרוצה לדעת את העם האחר, הוא צריך ללמוד את שפתו"

"נקודת מבט " סדנה רב דורית ורב תרבותית בעכו באמצעות צילום.
 
לסדנא הורים רבים :
המרכז היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה .
הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה.
 הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו.
 מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה.
 ועמותת מבט .
 

בימים אלה יוצאת לדרך תכנית ייחודית, שתתקיים  בעכו, במרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה זוהי תכנית ראשונה בקהילה המעורבת בעכו, והיא תתמקד בשני צירי מפגשים – המפגש הבין דורי, והמפגש הבין תרבותי, וישתתפו בה  מבוגרים (פנסיונרים יהודים וערבים)  וצעירים (תלמידי תיכון יהודים וערבים). ייחודה הנוסף של הסדנא,  שהשפה המדוברת במרחב תהיה באמצעות תמונות, וכל התהליך הסדנאי יתנהל באמצעות המדיום של הצילום. הסדנא היא תוצר של עבודה משותפת של המרכז היהודי ערבי והפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה, הצוות לעבודה קהילתית במחלקת הרווחה בעכו , מרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה ועמותת מבט. כ 20 משתתפים יהודים וערבים תושבי עכו, נערים  ונערות, גברים ונשים, יפגשו מדי שבוע לשלוש שעות בהנחיה משותפת של  מנחה ערביה ויהודייה למפגש דיאלוגי באמצעות  צילומים מפרי מצלמתם.

המשתתפים ילמדו את השפה הצילומית  ובאמצעותה יתפתח השיח הדיאלוגי, והוא ינוע בשני צירים:  הבין-תרבותי והבין-דורי.  "נקודות מבט"  יהיו אל המרחבים במעגלים השונים, אל האני, אל הבית, אל העיר ובכלל. הגילוי הפרשני של הדעות, העמדות ותפישות העולם יעמדו במרכז - זה שהצלם בחר להביא בהקשר של הנושאים השונים שבהם נעסוק, אל מעגלי זהות והשייכות, ההקשרים בין הזהות  האישית  והתרבותית, נגלה מאפיינים תרבותיים  משותפים ושונים – סמלים, גיבורים, טקסים ועוד.    
הקבוצה היא הטרוגנית ומגוונת. 10 צעירים יהודים וערבים נלהבים לרעיון - לצלם ולהבין באמצעות הצילום את תפישת עולמם - יפגשו עשרה מבוגרים, תושבי עכו ותיקים ויחד במעגל המשותף יצרו  קולאז' של נקודות מבט, שיוצג בתערוכה ובספר.

את התהליך ילווה מחקר פעולה של שני חוקרים מהפקולטה למדעי הרווחה והבריאות החוג לגרונטולוגיה, ויצא בפרסום מטעם המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטה.

צילום: cc-by נעמן סער סתוי

"נקודת מבט" - סדנא רב דורית בין תרבותית באמצעות צילום.

בימים אלה יוצאת לדרך תכנית ייחודית, שתתקיים  בעכו, במרכז שי לגישור ודיאלוג בקהילה זוהי תכנית ראשונה בקהילה המעורבת בעכו, והיא תתמקד בשני צירי מפגשים – המפגש הבין דורי, והמפגש הבין תרבותי, וישתתפו בה  מבוגרים (פנסיונרים יהודים וערבים)  וצעירים (תלמידי תיכון יהודים וערבים). ייחודה הנוסף של הסדנא,  שהשפה המדוברת במרחב תהיה באמצעות תמונות, וכל התהליך הסדנאי יתנהל באמצעות המדיום של הצילום.

שוחחתי עם מילי רומי מנחת קבוצת המעונות במכללה

מה פתאום אתם מסיימים כשהסמסטר עוד בעיצומו?
מילי מסבירה שאירועי סיום הם לא ממש הסיום האירוע הוא חלק מהתהליך הקבוצתי, הכולל עבודה בקבוצה: הבנייה של פינה ירוקה היא חלק מפרויקט פאזל ומתוכנית הלימודים. לאורך כל השנה לומדים המשתתפים בקורס על ההרכב התרבותי בחברה הישראלית על ידי שימוש בדיאלוג בין ורב תרבותי, אנו לומדים על מורכבות הזהות האישית זהות המורכבת מכמה תרבויות וכחלק מחברה רב תרבותית. פיתוח השיח הרב תרבותי והרחבתו הוא חלק משמעותי בקורס. פרויקט הסיום הוא חלק מהתוכנית מטרתו ליישם את הכלים שרכשו בקורס לחיים המשותפים במכללה. אחרי סיום הפרויקט, בכל הקבוצות, מתבצעת למידה מן הפרויקט כמקרה מבחן לעשייה רב תרבותית בפועל, וגם כמובן סיכום של התכנית ושל התהליך הקבוצתי.

הקבוצה שמה לעצמה מטרה בפרוייקט הזה - לעשות, ולשלב בעשייה גם סטודנטים שאינם שותפים בקבוצה. הפרויקט הנבחר: יצירת פינה ירוקה לקומזיץ ולמנגל/על האש, בחצר המעונות, הפינה נבנתה בבניה אקולוגית. הרעיון היה ליצור מקום שיוכל לאפשר מפגש ולהרחיב את השיח, וחשוב לא פחות: הרחבת מעגל השותפים. כלומר עוד סטודנטים מהמעונות שיצטרפו לעשיה. למרות שכל התהליך היה רצוף בבלת"מים, ולבסוף נקבע יום שישי, שהוא בדרך-כלל יום לא מתאים לסטודנטים (הם בדרך הביתה), היתה הצלחה - הגיעו סטודנטים מהקבוצה ומחוצה לה ממגוון תרבויות ולאומים.

"זה פשוט צורך של הסטודנטים, שיהיה מקום מפגש ומקום למנגל" מסבירה מילי. והצורך הזה עלה גם מהנהלת המעונות. "השלב הראשון של הבניה הסתיים, השלב הבא הוא ציור על הספסלים והפעם נעשה זאת לא ביום שישי כדי שעוד סטודנטים יבואו."

פרויקט נוסף של עשיה הוא: סטודנט שף
ביום שני 27.5 בשיתוף עם ועדת התרבות של המעונות התקיים ארוע "סטודנט שף", בו נפתחו 10 עד 15 פינות בישול , והתוצר הסופי - ספר מתכונים בו יועלו הסיפורים מהבית על המאכל הייחודי. מפגש סביב אוכל מאתגר אמירות כמו חומוס ציפס סלט, או "אתם מכירים אותנו רק סביב האוכל." מילי מספרת שבמפגשים הקבוצתיים עולה הדיון סביב האוכל גם בהיבטים אחרים, למשל הצמחונות אל מול אוכלי הבשר, היכן יושב המוסר? מה מאפשר לצמחונים להיות בבחירה בצמחונות ועל אילו פערים תרבותיים הוא יושב? האם חברה צמחונית היא חברה יותר מוסרית? כמו-כן התקיים דיון על כשרות והמניעים וההיגיון בתכתיבי הכשרות, ואיך מתייחסים לכשרות באירוע שסובב סביב אוכל?

בארוע סטודנט שף הוחלט שכל אחד יבשל כפי שמתאים לו. מילי טוענת שהאוכל הוא טריגר לדיון, ואם מדברים על האוכל מתוך מודעות של תהליך המפגש אז האוכל הופך לחלק יותר מאתגר בשיח- ניתן גם דרך האוכל להשיל את הקליפות ולהעלות שאלות מאתגרות על אופן הקשר וההתקשרות שלנו. אנו מגדירים את המושג נוחות ויציאה מאזורי הנוחות בשיח הרב תרבותי, האוכל יכול לקחת אותנו גם לשיח פחות נוח כולל השאלה מדוע כל כך נוח לנו להיפגש סביב האוכל.

לצפייה בסרטון - פרוייקט הבנייה וארוע סטודנט שף

בהצלחה ובתאבון!

כתבה: חדוה ליבנת

אסנת בר אור– אמנית , פעילה חברתית , לשאלתי מה היא קודם,היא עונה:"קודם הייתי אמנית ואחר-כך הפכתי לבעלת תודעה חברתית."
וכדי להבין יותר היא שולחת אותי לאתר שלה:

"אני רואה באמנות, כלומר ביצירת דימויים ובשיח שמסביבם, עיסוק בכלים להבנת העולם, אפשרות ללימוד ופירוק ההבניה של תפיסתנו את המציאות שסביבנו והזדמנות להגדיר אותה מחדש. כאזרחית וכחלק מקהילה, אני תופסת את שדה האמנות כזירת פעולה ליצירת מרחב לקולות שונים, ובמיוחד כאלו שהודחקו משדה הראיה שלנו, ליצירת אפשרות של דיאלוג של שווים. לפיכך אני מבינה את הפעולה בשדה האמנות כפעולה אזרחית ופוליטית"

מנאר זועבי  מגדירה את עצמה כ:"אומנית אקטיביסטית ויזמית בחינוך האלטרנטיבי (שותפה בהקמת בית ספר ערבי  אלטרנטיבי מסאר {תהליך} בנצרת), הציגה ומציגה בישראל וברחבי העולם.
מנאר מספרת לי שחלק מהיותה אקטיביסטית התבטא בעבר בהורדת של שלטים בערבית,  שהקשר בינם לשפה הערבית התקינה הוא מקרי לחלוטין .
מנאר ואסנת שותפות למספר פרויקטים בשדה האומנות לאורך השנים, בשתי עמותות: אלביר(הבאר) לטיפוח התרבות והקהילה בוואדי עארה, וקבוצת האמנים פרהסיה.

פעילות בקבוצת פרהסיה
פרהסיה היא קבוצת אמנים ומעצבים, שהם גם פעילים חברתיים, הפועלים בשדה החברה האזרחית ועוסקים בפיתוחה של שפת תקשורת אזרחית: שפה מכבדת, הומניסטית ודיאלוגית. קבוצת פרהסיה פעלה לחיזוק הניראות של קהילות וארגונים לשינוי חברתי באמצעות קורסים וסדנאות בתחומי העשייה החזותית, ובאמצעות יצירת ספרים, דפי מידע, כרזות, מצגות, אתרים וכדומה. בנוסף, יצרו חברי הקבוצה עבודות אמנות עצמאיות העוסקות בנושאים טעונים ושנויים במחלוקת, מתוך מטרה לעורר שיח ציבורי ושינוי חברתי. יוזם הקבוצה הוא עפר כהנא וב-2005-2012 ריכזתי אתו את עבודת ההקבוצה. במהלך השנים לקחו חלק בקבוצה האמנים: מנארזועבי, איוב אעמר, הדס קידר, הגר גורן, אורנה בן שטרית, תמר משולם וטל אדלר.

אחד הפרויקטים במסגרת פרהסיה, שיוצג גם בקורס באונ' חיפה:

דרך השפה
דרך השפה הוא מילון חזותי של מילים בערבית ועברית במרחב הציבורי. העבודה 'דרך השפה' מהווה תגובה לתהליך מחיקת השפה הערבית מהחיים הציבוריים בישראל, ועם המשמעויות הנפסדות שלו. העבודה הוצגה ביפו, בנמל ת"א, בירושלים ומחאת קיץ 2011. הפרויקט הוצג גם בוינה, במוזיאון אסל ורחובות בשכונת אוגארטן, במסגרת התערוכה Overlapping Voices, תערוכה של אמנים ישראלים ופלסטינים. בוינה הצגנו את הפרויקט כשהוא כולל עברית וערבית, כשהן מתוגרמות לגרמנית. הנכחת השפות הערבית והעברית יחד, במרחב האירופאי, מציפה סוגיות משמעותיות לגבי הקיום של יהודים וערבים באירופה, בעבר והווה, נוכח מגמות של אנטישמיות ושנאת זרים, מאתגרת תפיסות בעולם המערבי הרואות בתרבויות ובשפות שלנו איום ומציעה אלטרנטיבות רב תרבותיות, של הקשבה ולימוד.
הפרוייקט הוצג בעמק רפאים, ירושלים (2006), עג'מי, יפו (2007), וינה (2008), נמל ת"א (2009), רוטשילד ולוינסקי, ת"א (2011).

בסמסטר ב' תשע"ג נפתח באוניברסיטת חיפה קורס משותף למנאר ואסנת,, קורס שנפתח בתמיכה רבה של החוג לאומנות ושילוב של עמותת מבט.

כותרת הקורס: בין תרבויות, בין שפות, בין זהויות: סדנת יצירה ושיחה
                        بين الثقافات , بين اللغات , بين الهويات : ورشة إبداع وحديث
 
 24 סטודנטים משתתפים בקורס, הרבה יותר ממה שהן רצו והביקוש היה גדול עוד יותר.
יש בקורס רוב נשי של כ-20 נשים, ורוב ערבי של כ-15, השיעור מתנהל בעברית וערבית. מעבר להקלה על הסטודנטים הערבים יש רצון להנכיח את השפה הערבית.
מנאר מסבירה:"תלמיד/ה  ערבי/ה כשהם מתרגשים, קשה להם לבטאאת עצמם בשפה העברית כמו דוברי שאר השפות. הסטודנטים היהודים, היא מוסיפה, מאד סובלניים, בכלל בשיעור כזה לומדים לפתח את הסובלנות, היא מספרת שאחת הסטודנטיות היהודיות אמרה לה : "כל-כך קשה ללמוד לא בשפת האם שלך, אני בגלל זה בחרתי ללמוד בארץ."
4 שיעורים התקיימו עד כה, ובהם עוסקים התלמידים בסיפור האישי של כל אחד מהתלמידים והתלמידות. ובכלל, הן מסבירות לי, מעבר לזה שיש כאן סטודנטים יהודים וערבים (מונח שהן מתנגדות לו כי הוא מונח שמיד משויך לשפת הקונפליקט ויוצר מציאות דיכוטומית), יש כאלה שאינם יהודים ואינם ערבים.
הרכב הסטודנטים גם מגוון מבחינת החוגים. רובם לומדים אומנות אבל לא רק, הקורס היה פתוח בפני תלמידי אומנויות מחוגים שונים, וכך בשיעור משתתפים גם סטודנטים למוסיקה ותאטרון.

מה אתן רוצות שיקרה בשיעור? אני שואלה ומקבלת מגוון תשובות רהוטות.
מנאר :אנחנו רוצות שלשיח בקבוצה תכנס מודעות לאנרכיסטיות, לעצמאות אישית, הבנה שאני לא משמש כלי לנרטיב מסוים או פוליטיזציה, לחוות את השוני ממקום אסתטי ומעניין, לחשוב על הקונפליקט בלכסיקון חדש, השיח הישן לא הוביל לשום דבר.
אסנת מוסיפה: להנות מהקשר האישי ולראות בו משאב, צריך להעמיק את ההבנה והשיח ולהתעכב עליהם וקורס סמסטריאלי כמו הקורס הזה הוא קצר מידי.
מנאר: האם המדינה מייצגת את כל היהודים? האם היהודים רוצים שהמדינה תייצג אותם?  השאלה הזו נשאלה בעקבות שיחה, שהיו בה הכללה וערבוב  בין מדיניות של מדינה ואנשים, עם ודת, השאלה הופנתה לערבים ויהודים כאחד, דרכה ניסיתי לעורר אצל הסטודנטים רצון בקריאה וצבירת ידע מעבר למה שלמדו דרך ספרי לימוד ומדיה.

ממה אתן חוששות?
אסנת: מההרמוניה
מנאר: אין לי הרבה ציפיות לכן גם לא רבה חששות, או בעצם כל כך הרבה חששות ולכן לא משלה את עצמי בציפיות מיוחדות, בנוסף אנחנו בתהליך למידה והתבוננות בעצמנו ובמחשבות שלנו כמו הסטודנטים.

אבל...אנחנו אקטביסטיות ואנחנו רולמודלינג. וזה לא כתוב בסילבוס.

ומה כן כתוב בסילבוס?
ובכן, אלו הנושאים שילמדו בקורס:

1. זהויות וסיפורי חיים מבעד לחפצי תרבות ותמונות
     انتماءات وقصص  حياتية ما وراء أغراض ثقافية وصور
 
2.   חקר מקורות השראה תרבותיים חזותיים, מוסיקליים, טקסטואליים של הסטודנטים כיוצרים והצגתם בכיתה
       البحث بمصادر الإلهام الثقافية والبصرية  والموسيقية والنصية لدى الطلاب كمبدعين وعرضها بالدرس
        
3.  גוף – דימוי גוף, חשיפה והסתרה, מודלים לחיקוי
לבוש ואפנה-  פרטי זהות של לבוש, אביזרים והתנהגויות המשקפים זהות, שונוּת, ייחודיות, שייכות ונבדלוּת
جسد - تصور الجسد , كشف وتستر , أمثلة للتقليد
لباس وأزياء - تفاصيل هوية الملابس , اكسسوارات وسلوكيات تعكس هوية , اختلاف , تميّز , انتماء وانفصال
        
4.  חיברוּת וטקסים - התנהלות חברתית במרחב הפרטי (טקסים, חגים, מפגשים משפחתיים, נורמות התנהגות, יחסים, היררכיה), ובמרחב הציבורי (יחסים חברתיים, יחסי כוח, שפה) צילום בוידיאו/ סטילס, תיאטרון ומוסיקה
      تنشئة اجتماعية وطقوس – السلوك الاجتماعي بالحيز الخاص ( طقوس  أعياد , لقاءات عائلية , عادات سلوكية , علاقات , تدرج هرمي) والحيز العام ( علاقات اجتماعية , موازين قوى , لغة ) تصوير وفيديو , مسرح وموسيقى
        
5. פעילות משותפת: הצגת 'דרך השפה' – פרויקט גרפיטי של קבוצת האמנים 'פרהסיה' –מילים בערבית עם תרגום ותעתיק לעברית- אפשרות של פעילות משותפת ותערוכה.
או:   יצירת פעילות אמנותית שיתופית בצוותים קטנים / בקבוצה הגדולה – מקונספט לתכנון וביצוע
عمل مشترك : عرض "عبر اللغة "– مشروع جرافيتي يخص مجموعة "برهيسيا" – مفردات بالعربية مع ترجمة ونسخ للعبرية – إمكانية لفعالية مشتركة ومعرض.
أو : انتاج فعالية فنية مشتركة بطاقم مصغر / بمجموعة كبيرة – من الفكرة إلى التخطيط  والتنفيذ
 
בהצלחה!

ראיינה: חדוה ליבנת

שנה שנייה של הקורס - ראיון עם אסנת בר-אור:

הקבוצה בנויה ממגוון זהויות של מוצא, שפות, מגדר ודת וכך נוצר מצב שחלק מהפרויקטים חצו זהויות. - See more at: http://www.mabat.org/#sthash.4DpWLPXM.dpuf

"בחוג לאמנות יש כמחצית יהודים ומחצית ערבים, לקבוצה הגיעו 2/3 ערבים ו1/3 יהודים
או בלשונה של אסנת 2/3 דוברי ערבית ו1/3 דוברי עברית, ומבחינתה הקו המבחין הוא השפה."

לשאלתי למה הגיעו כ"כ הרבה ערבים השיבה  אסנת: "היתה לנו הזמנה מכילה."
מה זה "הזמנה מכילה?" - See more at: http://www.mabat.org/story/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A1-%D7%9E%D7%99%D7%95%D...

קורס חדש באוניבסיטת חיפה – ראיון עם אסנת בר אור ומנאר זועבי

מתוך פרויקט "דרך השפה" של קבוצת פרהסיה

אסנת בר אור– אמנית , פעילה חברתית , לשאלתי מה היא קודם,היא עונה:"קודם הייתי אמנית ואחר-כך הפכתי לבעלת תודעה חברתית."
וכדי להבין יותר היא שולחת אותי לאתר שלה:

ניצה נמצאת בבית יגאל אלון מאז היווסדו כבר 30 שנה, כשיגאל אלון נפטר ניצה הייתה חברת קיבוץ גינוסר' ונבחרה להוביל ולנהל את הקמת בית יגאל אלון. שנים רבות היא ניהלה אותו ובשנים האחרונות היא מובילה בו מספר פרויקטים.
באתי לדבר איתה על פרויקט אחד ספציפי : "מפגשי האביב". ניצה מספרת שכאשר יגאל אלון קיים כל שנה את המפגש בגינוסר היו באים המון אנשים, "אבל אני, שהייתי מגיעה כל שנה, הייתי מאוכזבת שרק 10% הם יהודים, היהודים היו על פי רוב פונקציונרים והערבים באו להגיד שלום", היא מוסיפה, "אני לא בטוחה שזה מה שיגאל רצה, רוב הערבים שבאו הכירו אותו אישית. לדוגמא, כמעט כל שישי-שבת היו באים אליו הביתה, הרבה פעמים לא בשביל לבקש משהו, לא מפגש של תן וקח אלא מפגש חברי..."

"מה שבלט במפגשי האביב, שיגאל אלון עמד בשער הכניסה לחורשת גינוסר ולחץ את ידי כל אורח ואורח ובדרך כלל בתוספת כמה מילים. חוץ מהמפגש האישי עם יגאל כמעט לא היה, כיבוד מים קרים וקפה וקצת ברכות (יגאל ברך בערבית), היו מגיעים מעל 1000 איש, המפגשים נמשכו 25 שנה עד מותו. ב- 1980 מרכז ההסברה מטעם משרד ראש הממשלה ניסו להמשיך את המפגשים, אבל לא הצליחו."
"ליגאל היה חוש טבעי  לחברות, ליחסים פשוטים, לא בהכרח תן לי קח לי."

"כשהקימו את בית יגאל אלון, לנו היה ברור שצריך לנסות משהו בתחום היחסים בין היהודים לערבים, התחלנו עם מפגשי כיתות ומורים, לא היינו מרוצים, אחרי ארועי 2000 החלטנו שצריך לעשות משהו, ניסינו לחשוב על דרך אחרת - מפגש של עשייה ולא רק לדבר על, מפגש בדרך בלתי אמצעית, הלכנו לנושא היצירה המשותפת באמנות. בעצם יכולנו ללכת לכל כיוון אחר של עשייה. "
"היה חשוב לנו לשמור על העיקרון של חצי יהודים חצי ערבים, אבל לא רק ערבי יהודי, למשל כאשר היו ארועי האלימות במע'אר בין נוצרים לדרוזים, פנינו אליהם לבוא ולהפגש. עד היום אני חושבת שצריך להגיע לכל בי"ס, גם אלה שנחשבים "קשים" או "בעיתיים" המטרה להזיז אצל כל אחד משהו מהעמדות שלו. את אף פעם לא יודעת עם מי המפגש יצליח ולכן כל בית ספר ראוי...   
שיתוף פעולה של המורים, המחנכים הוא תנאי להצלחה, הרבה פעמים המורים מהססים ובסוף המפגש הם אומרים: "תרשמו אותנו לשנה הבאה". כמו הרבה למפגשים הללו קשה יותר לגייס יהודים....

איך מתנהל מפגש?
בדרך כלל  מדובר בכיתות ט' י' אבל כבר עבדנו עם כיתות ו' בהצלחה.
בהתחלה נפגשים  עם מנהלי בתי הספר בכל בית ספר לשכנע להשתתף. אחר כך פגישת מחנכים של שני בתי הספר השותפים.
פגישה ראשונה עם התלמידים היא חד-לאומית, הכנה למפגש בכתה.
פגישה שנייה ושלישית בבית יגאל אלון, פגישה רביעית וחמישית אירוח הדדי.
השנה תהיה השנה ה- 12 למפגשים ב- 2002-2005. בהתחלה נפגשו עם אומנים בוגרים יהודים וערבים ורק משנת 1996 תלמידים וסטודנטים. בשנתיים האחרונות השתתפו בכל שנה מעל 1000 תלמידים ו- 22 סטודנטים.
אנחנו משתדלים שזה יהיה מפגש של שכנים, והנה לדוגמא בעכו יש כבר קשר עצמאי בין בתי הספר. בכל שנה אנחנו מחפשים בתי ספר חדשים, דגשים חדשים, תמיד יש מה לשפר, לא משעמם.

ואיך עמותת מבט השתלבה בפרויקט?
חיפשתי קשר לסטודנטים במכללת עמק הירדן, היה לי מאד חשוב הקשר עם המכללה מהאזור.
בעבר עבדנו עם החוג לאמנות של המכללה וסטודנטים מעמותת איילים, וכשפניתי לפני שנתיים בכוונה לשתף סטודנטים מהמכללה דיקן הסטודנטים הציע את עמותת "מבט".
עד היום יש לי קשר עם חלק מהסטודנטים והם מסייעים בהדרכת המפגשים עם בתי הספר.
 
רועי הכבשים: על פעילות עמותת מבט במפגש האביב
סטודנטים משתתפי תוכנית מבט במכללת כנרת לקחו חלק ב''מפגש האביב'' המסורתי של בית יגאל אלון. יחד עם תלמידי תיכון ואמנים הם יצרו כאלף כבשים מעיסת ניר המתכתבות עם עבודתו של האמן מנשה קדישמן וכן פסיפס גדול סביב מוטיב המים.
ג'יאנה עתאמלה סטודנטית לחינוך ולמשאבי אנוש בת 21 ממכללת כנרת השתתפה בפרויקט וסיפרה לנו על חוויותיה:
''החלק הראשון היה מפגש היכרות ולמידה שהשתתפו בו גם סטודנטים יהודים וערבים ממכללת אורנים. האווירה הייתה מצוינת מהתחלה. הדריכו אותנו אמנים מאוד מוכשרים ואנשי צוות של בית אלון. הכרנו ולמדנו איך ליצור את הכבשים כדי שנוכל להדריך אחר-כך את בני הנוער.''
בשלב השני היו שלושה מפגשים של עבודה עם בני נוער יהודים וערבים מ-18 בתי ספר שונים בגליל. ''זאת הייתה חוויה חזקה ומרגשת לעבוד עם הילדים'',אומרת ג'יאנה. בהתחלה הסבירו המדריכים את הרציונל של יצירת הכבשים. תוך כדי עשייה והכרות עם תלמידים ממקומות אחרים הם יצרו כבשים וצבעו כל אחת מהן באופן ייחודי. ''רצינו להראות את המתח וגם את ההרמוניה שיכולים להתקיים בין פרט וקבוצה.''

עוד בנושא: סטודנטים ממכללת כנרת משתתפים במפגשי האביב.

לדברי ניצה קפלן, מנהלת מפגש האביב בבית יגאל אלון:
''הכבשים של קדישמן הן ביטוי לארץ ישראל, סמל להיסטוריה של המזרח התיכון וביטוי של הטבע דרך אמנות.''מבחינות רבות הן מטאפורה טובה לשיח יהודי-ערבי, מכוון ששתי הקבוצות קשורות לנופי הארץ והן חלק מההיסטוריה של המקום. יחד עם זאת היצירה מדגישה את הייחודיות של כל פרט בניגוד למצב של עדר שהפרטים נבלעים בו.
השלב האחרון היה של פעילות משותפת לסטודנטים וצוות האמנים והמנחים של בית יגאל אלון. במסגרת הזו שהו הסטודנטים בחורשה של קיבוץ גינוסר במשך ארבעה ימים ועסקו ביצירה משותפת של פסיפס ענק סביב מוטיב המים. ג'יאנה מספרת כי ''זו הייתה הזדמנות להעמיק את הקשר, כי נשארנו ללון במקום, בישלנו ארוחות ועבדנו יחד, כך שהיו המון שיחות ונוצרה קירבה גדולה.''

''מפגש האביב'' המחודש מתקיים בבית יגאל אלון מ-2002 ומתפתח בהתמדה. הכוונה הייתה לחדש מסורת קודמת שבה אירח יגאל אלון חברים יהודים וערבים מהגליל בקיבוץ גינוסר בכל אביב. לאחר המשבר של אירועי אוקטובר 2000 יזם בית יגאל אלון את חידוש המפגש במתכונת של יצירה משותפת ליהודים וערבים בהנחיה של סטודנטים ואמנים משתי הקהילות.
ביום שישי האחרון נערכה פתיחה חגיגית בה הוצגו היצירות לקהל הרחב.

תמונות מהפעילות

ראיון עם ניצה קפלן מבית יגאל אלון בגינוסר - על "מפגשי האביב"

סטודנטים ממכללת כנרת במפגש האביב בבית יגאל אלון

ניצה נמצאת בבית יגאל אלון מאז היווסדו כבר 30 שנה, כשיגאל אלון נפטר ניצה הייתה חברת קיבוץ גינוסר' ונבחרה להוביל ולנהל את הקמת בית יגאל אלון. שנים רבות היא ניהלה אותו ובשנים האחרונות היא מובילה בו מספר פרויקטים.

אוניברסיטת היחפנים - הרצאה מרתקת

אוניברסיטת היחפנים
לכל אדם יש ידע ראוי, שיכול הוא ללמד אחרים, וצריך הרבה אמונה  בעצמך, על מנת להפוך את האמונה הזו  לאוניברסיטה עממית יחודית. בהתחלה "רק" ברחבי הודו, והיום היא מתפשטת באסיה רבתי. כשחיפשנו את הסרט בגוגל מצאנו אותו באתרים הבאים : באתר חדשות טובות, באתר ארועים בעידן החדש, קהילת מורים לגיאוגרפיה וידיעון הגינה האיזוטרית. תופעה עם השפעה רבה כל-כך במזרח מקבלת במה בעיקר בבמות האיזוטריות, ובכן, אנחנו גאים להצטרף לאיזוטרים ולתת במה לסרט הזה!

שייך לקטגוריה ראשית:

ליאור רואיין החודש ברדיו אורנים. היום רדיו זה מתנהל גם באינטרנט ועוד מעט יתנהל בעיקר באינטרנט, אתם מוזמנים לשמוע את הראיון וולהכיר עוד קצת את פעילות עמותת מבט ואת ליאור.
 
עמותת מבט היא עמותה שפועלת בעיקר בגליל אבל לא רק. העמותה עוסקת בנושא של מודעות רב תרבותית. ליאור שורר הוא דור שני לראיונות שלי ברדיו, את אביו יעקב שורר ראיינתי לפני כמה חודשים.
 
העמותה פועלת בעיקר בקרב סטודנטים במכללות יזרעאל, כנרת, בית ברל ואוניברסיטת חיפה. למה מבט? בגלל נקודת מבט הנדרשת להסתכל על סוגיות תרבותיות. ליאור אומר שישראל היא המדינה הכי רב תרבותית ביחס לגודל האוכלוסיה שלה. יש צירים רבים לרב תרבותיות -  לא רק על ציר אחד של מוצא או לאום, לדוגמא: ערבי-יהודי, דתי-חילוני, גברים- נשים, עולים–ותיקים, מסורת-מודרניות .
 
אני חושבת שיש לאט לאט פחות רב תרבותיות בישראל בגלל שיש פחות עלייה ובגלל שהעולם נעשה יותר גלובאלי. ליאור מסביר שהגלובליזציה דווקא מחזקת תרבויות מקור, ועשויה גם לחזק תרבויות מקור ומחזקת נישות תרבותיות ובעבר, הוא אומר, היה כור היתוך.
 
בסדנא, בלימוד ובכלל הרב תרבותיות מייצרת קונפליקטים, לכל קונפליקט יש הקשרים נוספים, שמושפעים מהפוליטיקה או מהאקטואליה. כשבאים לטפל בקונפליקטים המטרה היא להביא את המורכבות של הזהות והזהויות של המשתתפים, לייצר אמפטיה לזהות של האחר ורק אח"כ לטפל בקונפליקט.
 
אנחנו עובדים עם מה שהמשתתפים מביאים, מסביר ליאור, ורוב הדוגמאות המעניינות של הקונפליקטים הן מתחום הקונפלקטים מורכבי זהויות, כלומר קונפליקטים שמצויים על יותר מציר אחד, למשל הרעלות בצרפת: זה קונפליקט דתי-חילוני , מוסלמי ודתות אחרות, גברי- נשי, מסורת מול מודרניות.
"אם אני מצליח להגיע עם הקבוצה המעורבת ליכולת לדבר בצורה מכבדת ומכובדת על הנושאים הקשים זו ההצלחה."
 
לסטודנטים המשתתפים בתוכנית, לעיתים זו הפעם הראשונה למפגש עם ההטרוגניות של החברה הישראלית. עד כה המפגש המשותף, אם היה, לא שירת למידה משותפת כלומר לא לומדים אחד על השני או אחד מהשני, בדרך-כלל האינטראקציות הקיימות הן על בסיס של קונפליקטים, אבל בלי נסיון לטפל בהם. תהליך העיסוק בקונפליקטים דורש שאנשים יביאו את עצמם ואת האמת שלהם ואת המכלול ויוכלו להקשיב לצד השני.
 
זו הזדמנות לשמוע דברים שלא נשמעים.
שני מודלים יש ברב תרבותיות שיוויונית : החמין והסלט. עוד פרטים בראיון,
מוזמנים להקשיב לראיון עם ליאור שורר בלחיצה על הקישור הזה.

כתבה: חדוה ליבנת, מרץ 2012

ראיון עם ליאור שורר - מנכ"ל עמותת מבט

ליאור רואיין החודש ברדיו אורנים. היום רדיו זה מתנהל גם באינטרנט ועוד מעט יתנהל בעיקר באינטרנט, אתם מוזמנים לשמוע את הראיון וולהכיר עוד קצת את פעילות עמותת מבט ואת ליאור.
 
עמותת מבט היא עמותה שפועלת בעיקר בגליל אבל לא רק. העמותה עוסקת בנושא של מודעות רב תרבותית. ליאור שורר הוא דור שני לראיונות שלי ברדיו, את אביו יעקב שורר ראיינתי לפני כמה חודשים.
 

בחלק האחרון של תכניות מבט מתבקשים הסטודנטים להפיק פרויקט סיום  שיבטא מרכיבים עיקריים של התנסותם בתוכנית כמו תכנון, עבודת צוות, ייצוג תרבותי, רגישות בין תרבותית וכד'. הקבוצה בבית ברל בחרה הפעם לארגן קפה דילמה.

למי שאינו מכיר את הקונספט: הרעיון הוא שבנוסף לתפריט המזון מוגש לאורחים תפריט דילמות או נושאים לשיחה. בימים שלפני הביצוע, עמלו חברי הקבוצה על פרטי האירוע: חילקו תפקידים ויצאו לדרך. במשך כמה ימים היו ידיהם מלאות עבודה. הם קבעו את העיתוי ואת המיקום בתיאום עם המכללה ועם אגודת הסטודנטים, דאגו למצרכים, הכינו את האוכל, הדפיסו חולצות ושלטים, תפריטי מזון ותפריטי דילמות.

ביום האירוע היה הכול מוכן בזמן. השולחנות היו ערוכים וניחוחות האוכל הטעים התפשטו מעל שבילי המכללה בדיוק בשעת הצהריים. התאום ההדוק עם אגודת הסטודנטים אפשר לקבוצה למקם את מתחם המסעדה לא הרחק מהבמה של יום הסטודנט שנערך במקביל. עד מהרה גדשו את השולחנות אורחים רבים בתאבון ובסקרנות. בכל שולחן ישבו סטודנט או סטודנטית שהגישו את המנות והנחו את הדיון. האורחים נהנו מהאוכל הטעים שהוגש בכלים מתכלים, קיבלו הזדמנות לספר על עצמם וליהנות משיחה מרתקת עם סטודנטים או מרצים שהזדמנו לשולחנם.

תפריט הדילמות כלל שלושה חלקים המקבילים למנה ראשונה, עיקרית ולקינוח. הרעיון היה להתקדם משאלות הכרות לשאלות הקשורות ליחסים בין-תרבותיים במכללה ובחברה הישראלית. לקינוח וסיכום התבקשו הסועדים להציע רעיונות לשיפור האווירה במכללה כדי שתהיה יותר פתוחה ומכבדת כלפי תרבויות שונות שהסטודנטים הם חלק מהן.

ענת שובל, תושבת כוכב יאיר ואם לשלושה, הנחתה את הקבוצה יחד עם ליאור שורר מנהל העמותה. לדבריה, על אף העומס והחובות הרבים של הסטודנטים בסוף השנה, הקדישו המשתתפים זמן ומאמצים להצלחת פרויקט הסיום. יש סטודנטים שממש הפתיעו אותה לטובה ברצינות ובהשקעה שלהם בהכנות ובהנחיית קבוצות הדילמה.

עולם חדש נפתח

ענת היא סטודנטית בתוכנית להנחיית קבוצות רב תרבותיות שפועלת בבית ברל ומנחה את הקבוצה במסגרת של התמחות (פרקטיקום) במסגרת לימודיה. כמנחה עצמאית היא עורכת מעגלי נשים התומכים בעצמאות כלכלית ומנחה עובדי תעשיה למודעות גופנית ולשמירה על בריאותם בעבודה. במסגרות אלה היא נפגשת עם גברים ונשים ממוצא מגוון, עולים חדשים וותיקים, יהודים וערבים ועם צעירים ומבוגרים.
היא בחרה בסדנה של מבט מבין כמה מסגרות שהוצעו לה כהתמחות כי רצתה בחשיפה למסגרת שתענה על הצורך שלה בעיבוד של מצבים המתרחשים בקבוצות מגוונות מבחינה תרבותית להבדיל מעבודה עם קבוצות הומוגניות שתרבותן שונה משלה. הסדנה של מבט התגלתה כהולמת מאד את הצורך הזה ואף מעבר לכך. אף שעמותת מבט הוזמנה השנה על ידי דיקן הסטודנטים להפעיל את הסדנה במתכונת ניסיונית סוכם גם על שיתוף הפעולה בין תכנית המנחים והעמותה וענת היא הסטודנטית הראשונה שמנחה את הסדנה כמתמחה.

"שום דבר לא הכין אותי להצפה הרגשית שחשתי מול הנשים הערביות הצעירות שהשתתפו בסדנה. הן ריגשו אותי מאד." ענת מספרת.
"כאשה, הזדהיתי מאד עם התהליך שעוברות נשים צעירות שמגיעות מחברה שמרנית ועולם חדש נפתח בפניהן. הסדנה התגלתה כמקום שבו נאמרים דברים ונחשפים רגשות שאין למשתתפים מקום אחר להביע אותם. זה נכון לא רק לסטודנטיות הערביות אלא כמעט לכולם. בעקבות הסדנה אני רואה דברים אחרת: אני שמה לב לקונפליקטים המתרחשים בסביבה שלי ושהייתי אדישה אליהם קודם ומרגישה קרובה יותר לזהותי כאשה מזרחית."

קל להבין על מה ענת מדברת כשפוגשים נשים צעירות ובטוחות בעצמן כמו מרים. מרים חג' יחיא, היא סטודנטית להוראת אנגלית במכון להכשרת מורים ערבים, בת 22 מטייבה. בנוסף, להשתתפותה בסדנה מרים מנהלת את מדור רב-תרבותיות באגודת הסטודנטים, יחד עם סתיו גביש ומשתתפת בתוכנית המצוינות של המכללה.

"מכללת בית ברל רואה את עצמה כמכללה רב תרבותית בגלל ההרכב המיוחד של בתי הספר שהיא כוללת. יש כאן מכון להכשרת מורים ערבים, בית ספר לחינוך, בית ספר לממשל ובית ספר לאמנות, אבל אין קורסים משותפים לסטודנטים של המסגרות השונות ואין מפגש אמיתי." אומרת מרים. "השנה יש לראשונה שיתוף פעולה הדוק בין משרד הדיקן ואגודת הסטודנטים בנושא הזה ויש התחלה של שינוי. למשל, מוסיקאים ובדרנים ערבים הוזמנו לראשונה להופיע בפתיחת השנה וביום הסטודנט והתוכנית של מבט שפתוחה לסטודנטים מכל החוגים החלה לפעול. התוכנית של עמותת מבט, מתאימה בדיוק ליצירת השינוי בתרבות של הקמפוס ואני מקווה שבשנה הבאה ישתתפו בה הרבה יותר סטודנטים."

מה לדעתכן יש בסדנה שגורם לשינוי ?
ענת: "אני חושבת שהסדנה מתאימה מאד לסטודנטים כי היא מבוססת על הרבה התנסות ופחות על דיון תיאורטי שממנו יש להם מספיק. זה הופך את המפגשים למהנים וגורם לאנשים להרגיש ולחשוב. התוצאה היא שסטודנטים הופכים להיות יותר אקטיביים ומחיצות בין אנשים יורדות. החלק שבו עושים משחקי תפקידים למשל מוציא החוצה דעות ורגשות שאנשים נוטים להסתיר. המהלך כולו עוזר לאנשים להיות עצמם במקום לנסות להיות מישהו אחר. זה מזכיר לי משפט שאמר לי פעם ילד חרש: אם אני אהיה כמוך, מי יהיה כמוני ? אנשים לומדים לחגוג את הזהות שלהם וללמוד מהאחרות של זולתם."

קפה דילמה במכללת בית ברל

בחלק האחרון של תכניות מבט מתבקשים הסטודנטים להפיק פרויקט סיום  שיבטא מרכיבים עיקריים של התנסותם בתוכנית כמו תכנון, עבודת צוות, ייצוג תרבותי, רגישות בין תרבותית וכד'. הקבוצה בבית ברל בחרה הפעם לארגן קפה דילמה.

שתף