בוללים או שוזרים? מסגרת מושגית לבחינת סוגיות של רב תרבותיות / ריטה סבר

 מקור: סבר, ריטה. בוללים או שוזרים? מסגרת מושגית לבחינת סוגיות של רב תרבותיות. גדיש: ביטאון לחינוך מבוגרים , 7: 45-54, 2001

שלשת היבטיה העיקריים של הרב-תרבותיות –

  • היבט דמוגרפי – הרכב חברתי קיים
  • היבט מבני – הוגנות בחלוקת הכח
  • היבט אידיאולוגי – אופן ההתייחסות לשונות

6 דפוסי ניהול של השונות –

  1. בידול הפלייתי – segregation (אפרטהייד) - התייחסות הירארכית + הפרדה פיזית
  2. הטמעה גלויה – Assimilation (כור ההיתוך)
  3. פלורליזם חולף – Transitory Pluralism
  4. רב-תרבותיות שיירית – Residual Multiculturism
  5. פלורליזם מצרפי – Federative Pluralism (מודל הפסיפס)
  6. רב-תרבותיות אינטראקטיבית – Interactive Multiculturis  (שזירה - מודל החמין)

סיכום:
בארבעה מהדפוסים של ניהול שונות תרבותית יש התייחסות מדרגית לתרבויות השונות: בדפוס של בידול הפלייתי (סגרגציה) ובשלושה דפוסים המושתתים על הגישה הבוללת: אחד גלוי (הטמעה גלויה) ושניים מוסווים - פלורליזם חולף ורב תרבותיות שיירית. כל אלה אינם עולים בקנה אחד עם רב תרבותיות אידיאולוגית.
אק בשני דפוסים ישנה התייחסות סימטרית לקבוצות התרבות השונות המרכיבות את החברה: אלה הם השזירה (דגם החמין) והפלורליזם הבידולי (דגם הפסיפס). הבדל מהותי בין שני האחרונים הוא, שבפלורליזם הבידולי אמורה כל אחת מהקבוצות, שהן, כאמור, שוות ערך, לפתח תרבות בנפרד ובמנותק מהאחרות, ואילו בשזירה מצופה שהמשך ההתפתחות של התרבויות הייחודיות לכל קבוצה יתקיים יחד עם אינטראקציה והשפעה הדדית בין הקבוצות והתרבויות השונות.
אלה הםמאפיינים של רב תרבותיות אידיאולוגית כפי שתוארה בתחילתו של מאמר זה.
עם זאת אנו מוצאים לא פעם כי קבוצות מיעוט ו/או מהגרים בוחרות במודל הפסיפס ומתנגדות למודל החמין. זוהי לרוב תגובתון של הקבוצות הללו ללחצים מצד הקבוצה הדומיננטית בכיוון של אסימילציה. גם כאשר הכוונה היא באמת לשזירה, עצם החתירה לקיומה של השפעה תרבותית - אפילו שמדובר בהשפעה הדדית - חשודה על הקבוצות החלשות כמאיימת על יכולתן לקיים את התרבות שלהן בעתיד.
יש גם מצבים שיעל תמיר (1998) מכנה :רב תרבותיות עבה" - בשונה מ"רב תרבותיות דקה" אלה מצבים שבהם ההבדלים בין הגרעינים הערכיים של שתי קבוצות תרבות הם כל כך עמוקים, שקשה לראות אפשרות לקיומה של איזושהי השפעה הדדית משמעותית. במצבים כאלה נראה מודל הפסיפס כאפשרות הריאלית היחידה לקיומן של הקבוצות השונות בתוך אותה חברה.

המאמר המלא בקובץ מצורף

תגיות:

שתף