עדות / אשכנזים «» מזרחיים

המסע לפולין; למה צריך את זה?

שמעתם על הטיול השנתי לחו"ל בכתה יב'? -זה שמסובסד על ידי משרד החינוך וממומן על ידי ההורים, זה שכולל הדרה מזרחית, קיבוע תפיסות אוריינטליסטיות ויום קניות בזקופנה? אם שמעתם, סימן שאתם לא גרים בפריפרייה

מסעות הנוער לפולין מתקיימים בחסות משרד החינוך החל מ-1988. בתי הספר התיכוניים ותנועות הנוער מוציאות בכל שנה אלפי בני נוער למסעות אלו. מה שהתחיל כטפטוף עדין של בתי-ספר בודדים ומשלחות צנועות מתנועות הנוער, הפך לנחשול של אלפי בני נוער צעירים שנוסעים ל"מסע לפולין" מדי שנה.

גלית ברוידא שואלת מספר שאלות: איפה השואה המזרחית? האם זכרון השואה מיועד לעשירים בלבד? מה בין אנטישמיות לגזענות?
בבלוג "מעמול" של מכללת ספיר

נתוני הזכאות לבגרות - מי אמר שאפליית המזרחים נעלמה?

תמיד יטענו נגדנו שאנחנו השד
אמירה נוספת על הפריבילגיות להן זוכות אוכלוסיות שונות, ביחס למוצאן האתני.
שוב פורסמו נתוני הזכאות לבגרות, וגם הפעם התכסו במילים "יישובים חזקים" ו"אוכלוסיות חלשות", העיקר שלא נגיד שהגזענות נגד מזרחים חיה ובועטת, מעיפה אותנו לתחתית החינוך, החברה והכלכלה.

אין זה מקרה שיישובים כמו שוהם, כוכב יאיר, קריית אונו ואחרים נמצאים בעלית הטבלה. קל לנחש מי הרוב שמרכיב יישובים אלה, ועל כן המתאם בין מוצאה האתני של האוכלוסייה לבין הפריבילגיות להן היא זוכה. ציבור גדול נעדר מהנתונים הללו, כמו שנעדר משאר נתוני המדינה – ציבור מזרחיות ומזרחים, שנותר שקוף גם בנתוני הלמ"ס משום שיש כאלה שרוצים להמשיך ולטעון שאולי פעם הייתה אפליה נגדנו, אבל היא נעלמה.

הגיעה העת לדרוש מכל אותם חוקרים ומבצעי סקרים – הבה נתחו את הפערים בין אשכנזים למזרחים, תגלו לאוכלוסייה כולה כי השד העדתי נותר ומתפרץ המשכית לא על ידנו כי אם על ידי מייסדי המדינה, ממשיכיהם, ולדאבוני גם על ידי אלה שכביכול או לא כביכול, פועלים מול הממשלה בשם ה"מחאה".

המאמר מאת שולה קשת באתר "העוקץ"

מי צריך פריווילגיות? תשובה למאמר של תום מהגר

המאמר נכתב כתגובה למאמרו של תום מהגר - מדוע פעילי שמאל אינם מתמודדים עם הבעיה המזרחית?

הכותבת מציינת מספר פריווילגיות כגון תואר אקדמי (ובוודאי במקצוע לא מעשי), שימוש מרשים בשפה כתובה ומדוברת, יכולת מיקוח, ידע משפטי ושימוש בכלים משפטיים, יכולת להתמודד עם ביורוקרטיה בלי להתייאש:
" זו צורת התנהלות יומיומית, טבעית, למי שזכתה לה. ובהרבה מקרים היא עובדת."

"...להיות משפטנית זו פריווילגיה, בין אם אני משתמשת בה רק לטובתי או גם קצת לטובת אחרות (אלטרואיסטי לגמרי זו כנראה אשליה). נדמה לי שכאן הנקודה שחסרה אצל מהגר - הכישורים האישיים שלי בלי ספק מועילים לי, השאלה אם הם יכולים להועיל לנשים נוספות, והאם זה ישתלם להן. למדתי משפטים כי אני חושבת שכן, ובינתיים אני לא מתחרטת. הצד של הרעים-מאוד לא הולך לוותר על שימוש בכלים משפטיים כל זמן שהם עובדים לטובתו, ומישהו (שלרוב די שונה ממני) נדפק מזה. בשביל "להצמיח כוחות בצניעות ובלי פריוולגיות”, השכונות לא צריכות אותי. שכל, כריזמה ויכולת ארגון יש לאנשים גם בלעדיי. תואר רלוונטי, לא תמיד. באופן מאוד עורכדיני ומאוד לא אנרכיסטי, אני מוכנה לשחק עם המערכת כדי שמישהו יקבל משכורת, קצבה, או ימשיך את חייו בלי רישום פלילי."

המאמר בבלוג של מעין נייזנה

שייך לקטגוריה ראשית:

מדוע פעילי שמאל אינם מתמודדים עם הבעיה המזרחית?

הכותב טוען, שפעילי השמאל פועלים בשם מהגרים ופלסטינים תושבי השטחים, ותוך כך מממשים את עצמם ויכולותיהם, ומקדמים את הקריירה והמעמד של עצמם. על מנת לגלות סולידריות ולפעול פוליטית עם הקבוצה המזרחית המוחלשת, יש לפעול, לטענתו, תוך ויתור על צבירת הון חברתי, פוליטי או כלכלי, ואף ויתור על מימוש הכישורים האישיים. זאת כדי לצמצם את הפערים ולאפשר צמיחת כוחות בתוך הקבוצה המזרחית, שיהוו את הקול שלה.

"בעוד שפעילותו של השמאל בשטחים הכבושים ובישראל הינה משאב, שמתורגם לשעתוקה של הגמוניה פוליטית אשכנזית, הפעילות עם מזרחים עלולה להיות לא מתגמלת, לא "סקסית" וכרוכה במתחים שאינם פשוטים. זו פגיעה במעמד.
זו הסיבה לדעתי שקיימת נטייה כל-כך ברורה בשמאל לדיבור והתעסקות בשטחים הכבושים ובמצבם של מהגרי עבודה ופליטים. כרגע, אין נכונות לפתוח את תיבת הפנדורה המזרחית-אשכנזית, משום שלמעשה היא תחתור תחת מעמדה ההגמוני של הקבוצה שמרכיבה את השמאל הישראלי האשכנזי. אולם לדעתי זה אחד המפתחות שעשוי להציל את השמאל. אם פעיליו לא ישכילו להתמודד עם הסוגיה הזו, הם יוותרו בלתי-רלוונטיים לחברה הישראלית."

המאמר של תום מהגר באתר "העוקץ"

שייך לקטגוריה ראשית:

ביקורת על התערוכה "דיוקן תימני" במוזיאון ארץ ישראל, תל-אביב

לכל תימני יש שם

התערוכה "דיוקן תימני", בה מוצגים צילומים מראשית ימי הציונות ועד קום המדינה,  מלמדת על האופן שבו משתמרים יחסי הכוח בשדה האמנות בישראל. האוצר ממצב את עצמו כחוקר ביקורתי המבצע מהלך היסטורי, אך למעשה הוא תורם לאשרור הסדר שכנגדו הוא יוצא, ובעיקר משתמש בתימנים ככלי להשגת מטרה שלתימנים אין כל קשר אליה.

האוצר גיא רז ממצב את עצמו כבעל ראייה חברתית ביקורתית, אולם אני מתקשה להסכים למיצוב זה. סקירתו משקפת את התרבות התימנית מנקודת ראות אשכנזית. מכותב הטורח להציג את עצמו כביקורתי הייתי מצפה לקצת יותר. היה עליו לתת מקום גם לכתיבה של תימנים על התרבות שלהם ומשמעותה בעיניהם. בנוסף, לא נעשה מאמץ ראוי לזהות את שמות המצולמים.
רז ראוי לקרדיט צנוע על איסוף החומר והצגתו ולהרמת גבה באשר לפירוש שהוא נותן למעשה זה, לתיאוריו ההיסטוריים של התימנים, הצלמים ותהליך הצילום ובעיקר לתמיהה על הקרדיט המוגזם אותו הוא מבקש לקבל.

המאמר מאת רפי שובלי באתר "העוקץ"

שייך לקטגוריה ראשית:

חזקים על לוד

חזקים על לוד
"הפרויקטים עתירי התקציב "כפר איילים" ו"עושים שכונה", המשווקים לסטודנטים כתוכניות דגל להצלת העיר לוד, הם פני המדיניות החברתית-כלכלית בישראל: משקיעים בחזקים וכל היתר יקבלו פירורים ויאמרו יפה תודה."

"לכאורה, התגייסו נושאי הדגל החברתי להציל את העיר לוד. להציל אותה כנראה מעצמה ומתושביה, שאינם ראויים ומתאימים לעזור לעצמם. תושבות/ים חלשות ועלובות עד כדי כך, שיש להביא "אוכלוסייה חזקה" לתוכם. החזקים, הם אינם באים סתם ככה. צריך להתחנף אליהם, צריך לתקצב אותם. ברור להם, לאוצר ולדנקנר, כי התושבים החלשים, מי שהם עצמם החלישו לאורך שנים, אינם יכולים להתמקח. הם ייקחו כל פירור ויגידו תודה. יש להם ברירה?"

רותי לביא גם פגשה את הסטודנטים המיועדים לתכניות אלה: "ניסיתי להסביר לסטודנטים שהממתק הזה המוצע להם נוצר על חשבון חיי אחרים, כי הוא מורעל ומרעיל (לא במילים אלה, כמובן, כאן אני פשוט משתפת בכאבי ובתסכולי). חלקן כעסו, ואפשר להבין אותן/ם. אפשר גם להבין כי במדינה שלנו, מי שכבר הצליח להגיע ולהיות סטודנט הוא פעמים רבות מאותה אוכלוסייה חזקה המורגלת בנתינת נדבות, בצדקה במקום בצדק."

המאמר מאת רותי לביא באתר "העוקץ"

על עמותת איילים:
עמותת איילים הקימה 11 כפרי סטודנטים בנגב ובגליל, בהם מתגוררים סטודנטים במהלך לימודיהם באזור, מתנדבים בקהילה ומקבלים מלגות ומגורים. בפעילות של עמותת מבט עם מתנדבי שנת השירות של איילים, למדנו איתם על הפערים הבין תרבותיים בהם הם נתקלים – בינם לבין עצמם, ובינם לבין הסביבה אליה הם מגיעים.

מאמרה של אווה אילוז - עייפנו מהעדתיות

מאמר ארוך ומרתק, שנע בין גוון אקדמי לצבעים מסיפורה האישי והרב-תרבותי של אוה אילוז, יהודיה צרפתיה ילידת מרוקו, שלמדה גם בארה"ב ולבסוף עלתה לישראל ונישאה כאן לגבר אשכנזי.
המאמר מבכה את החד-ממדיות שנוצרה פה ומתגעגע למגוון של זהויות ולעושר תרבותי.
זה נאמר גם באחת התגובות המעניינות למאמר על עמותת איילים באתר "המעברה"  (ראו למשל בתגובה של  מתן).

"בלי כל מאמץ נענו בין העולמות, הדתות והשפות השונים, בלא כל תחושה של בלבול או חציית גבול. עולם אחד ובו קבוצות ושפות רבות."
לשאלה אם יש אפלייה כנגד מזרחים בארץ עונה אילוז ללא היסוס - כן. ובהמשך היא מונה את רשימת ההסברים לאותה אפליה, המקורות להדרה המתמשכת של מזרחים בידי האליטה האשכנזית בישראל.
 
המאמר הזה ב"הארץ" הוא ראשון בסדרה שכתבה אוה אילוז, וכבר גרר תגובות רבות ברחבי הרשת וגם ב"הארץ" עצמו.

שייך לקטגוריה ראשית:

באיזה סוג של מוזיקה משקיעה המדינה?

בזמן שבאופרה מצחצחים את השטיחים בטרקלינים, גופים שעוסקים במוזיקה מזרחית קלאסית בקושי מצליחים לשרוד. דו"ח של קואליציית "ליבי במזרח" שיצא לפני כשנה מציין, כי כ- 95% מתקציב משרד התרבות למוזיקה הולך על מוזיקה מערבית-קלאסית. על הפירורים נלחמים כל השאר- מוסדות תרבות מזרחית, ערבית, אתיופית וכו.'
 
המאמר משלב 3 סרטוני וידאו. מאת אופיר טובול באתר "קפה גיברלטר"

שייך לקטגוריה ראשית:

מדוע חג המימונה הוא קשה לעיכול בציבוריות הישראלית?

החג הזה אולי מעצבן אותנו כי הוא עומד בסתירה לכל מה שאנו רגילים בחגים האחרים: זהו חג מרוקאי עם גוונים מטריארכליים, כלומר, חג שמבטא פטריוטיות מרוקאית אתנית ולא לאומיות ציונית. חג שקורא תיגר נגד ההפרדה הבינארית שיצרה הפטריארכיה הציונית והפטריארכיה הדתית במדינת ישראל בין יהודים לערבים, בין נשים לגברים. חג שמקלקל את הרצף הנפלא של לוח השנה העברי ואת ההבניה של הקורבנות היהודית כבסיס לכיבוש ולתוקפנות נגד שכנינו הערבים. חג מלא שמחה שתקוע לנו אי שם בין פסח לערב יום השואה. והכי נורא, חג שאינו בשליטתה של ההגמוניה הציונית. זו הסיבה ככל הנראה שהחג הזה מוציא את כל השדים והשדות הגזענים מחוריהם, ואת כל הפוליטיקאים שרצים לבתיהם של קבלני הקולות ומצטלמים בפוזות נוטפות דבש ושמן מהמופלטות.

הגיע הזמן לחזור למקורות הסימבולים של החג ולהפוך אותו לחג של כולם, לחג של אחווה אנושית בין אדם לרעהו, לחג של עוצמה והעצמה נשית ולחג של שלום ואחווה בין יהודים לערבים ולמוסלמים. תרבחו ותסעדו.

המאמר מאת שירה אוחיון באתר "העוקץ"

עמודים

Subscribe to RSS - עדות / אשכנזים «» מזרחיים

שתף