יוצאי מרוקו

מאמרה של אווה אילוז - עייפנו מהעדתיות

מאמר ארוך ומרתק, שנע בין גוון אקדמי לצבעים מסיפורה האישי והרב-תרבותי של אוה אילוז, יהודיה צרפתיה ילידת מרוקו, שלמדה גם בארה"ב ולבסוף עלתה לישראל ונישאה כאן לגבר אשכנזי.
המאמר מבכה את החד-ממדיות שנוצרה פה ומתגעגע למגוון של זהויות ולעושר תרבותי.
זה נאמר גם באחת התגובות המעניינות למאמר על עמותת איילים באתר "המעברה"  (ראו למשל בתגובה של  מתן).

"בלי כל מאמץ נענו בין העולמות, הדתות והשפות השונים, בלא כל תחושה של בלבול או חציית גבול. עולם אחד ובו קבוצות ושפות רבות."
לשאלה אם יש אפלייה כנגד מזרחים בארץ עונה אילוז ללא היסוס - כן. ובהמשך היא מונה את רשימת ההסברים לאותה אפליה, המקורות להדרה המתמשכת של מזרחים בידי האליטה האשכנזית בישראל.
 
המאמר הזה ב"הארץ" הוא ראשון בסדרה שכתבה אוה אילוז, וכבר גרר תגובות רבות ברחבי הרשת וגם ב"הארץ" עצמו.

שייך לקטגוריה ראשית:

מדוע חג המימונה הוא קשה לעיכול בציבוריות הישראלית?

החג הזה אולי מעצבן אותנו כי הוא עומד בסתירה לכל מה שאנו רגילים בחגים האחרים: זהו חג מרוקאי עם גוונים מטריארכליים, כלומר, חג שמבטא פטריוטיות מרוקאית אתנית ולא לאומיות ציונית. חג שקורא תיגר נגד ההפרדה הבינארית שיצרה הפטריארכיה הציונית והפטריארכיה הדתית במדינת ישראל בין יהודים לערבים, בין נשים לגברים. חג שמקלקל את הרצף הנפלא של לוח השנה העברי ואת ההבניה של הקורבנות היהודית כבסיס לכיבוש ולתוקפנות נגד שכנינו הערבים. חג מלא שמחה שתקוע לנו אי שם בין פסח לערב יום השואה. והכי נורא, חג שאינו בשליטתה של ההגמוניה הציונית. זו הסיבה ככל הנראה שהחג הזה מוציא את כל השדים והשדות הגזענים מחוריהם, ואת כל הפוליטיקאים שרצים לבתיהם של קבלני הקולות ומצטלמים בפוזות נוטפות דבש ושמן מהמופלטות.

הגיע הזמן לחזור למקורות הסימבולים של החג ולהפוך אותו לחג של כולם, לחג של אחווה אנושית בין אדם לרעהו, לחג של עוצמה והעצמה נשית ולחג של שלום ואחווה בין יהודים לערבים ולמוסלמים. תרבחו ותסעדו.

המאמר מאת שירה אוחיון באתר "העוקץ"

Subscribe to RSS - יוצאי מרוקו

שתף